הלכות חובל ומזיק · פרק ו׳
הלכה א׳
הַמַּזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם בֵּין שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג בֵּין שֶׁהָיָה אָנוּס הֲרֵי הוּא כְּמֵזִיד. כֵּיצַד. נָפַל מִן הַגַּג וְשָׁבַר אֶת הַכֵּלִים אוֹ שֶׁנִּתְקַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וְנָפַל עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרוֹ חַיָּב נֵזֶק שָׁלֵם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד כא) "וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה" לֹא חִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד:
הלכה ב׳
וְאֶחָד הַהוֹרֵג בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ הַשּׁוֹבֵר כֵּלָיו אוֹ הַקּוֹרֵעַ בְּגָדָיו אוֹ קוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו הַכּל דִּין אֶחָד הוּא:
הלכה ג׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק. אֲבָל בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא אִם הִזִּיק בְּזָדוֹן אֲבָל בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס פָּטוּר. וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְהִזִּיק אֶחָד מֵהֶן מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה פָּטוּר:
הלכה ד׳
הָיָה עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה מִתַּחְתָּיו וְנָפְלָה וְהִזִּיקָה. אִם לֹא הָיְתָה מְהֻדֶּקֶת וַחֲזָקָה חַיָּב. הָיְתָה חֲזָקָה וּמְהֻדֶּקֶת וְנִשְׁמְטָה אוֹ שֶׁהִתְלִיעָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק אֲבָל בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק פָּטוּר עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַזִּיק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ה׳
הֲרֵי שֶׁמִּלֵּא חֲצַר חֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן אֲפִלּוּ הִכְנִיסָם בִּרְשׁוּת הוֹאִיל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הֶחָצֵר לִשְׁמֹר הֲרֵי זֶה נִכְנָס וְיוֹצֵא כְּדַרְכּוֹ וְכָל שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר מִן הַכַּדִּים בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ הֲרֵי הוּא פָּטוּר עֲלֵיהֶן. וְאִם שְׁבָרָן בְּכַוָּנָה אֲפִלּוּ הִכְנִיסָם בַּעַל הַכַּדִּים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. [וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה]:
הלכה ו׳
שׁוֹר שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי שׁוֹר לְהָרְגוֹ בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק שֶׁהוּא בַּעַל הַתַּחְתּוֹן בֵּין שֶׁהָיָה תָּם בֵּין שֶׁהָיָה מוּעָד וּבָא בַּעַל הַתַּחְתּוֹן וְשָׁמַט אֶת שׁוֹרוֹ לְהַצִּילוֹ וְנָפַל עֶלְיוֹן וּמֵת הֲרֵי זֶה פָּטוּר:
הלכה ז׳
דְּחָפוֹ לְעֶלְיוֹן וּמֵת אִם הָיָה יָכוֹל לְשָׁמְטוֹ וְלֹא שְׁמָטוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְאִם לֹא הָיָה יָכוֹל לְשָׁמְטוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר:
הלכה ח׳
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ וְנִשְׁבְּרָה חָבִיתוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה פָּטוּר שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַּעַל הַקּוֹרָה רִאשׁוֹן וּבַעַל הֶחָבִית אַחֲרוֹן וְנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה פָּטוּר. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה לָנוּחַ מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ חַיָּב. וְאִם הִזְהִיר לְבַעַל הֶחָבִית וְאָמַר לוֹ עֲמֹד פָּטוּר. עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ הֲרֵי הוּא כִּמְהַלֵּךְ וּפָטוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לְבַעַל הֶחָבִית, שֶׁהוּא טָרוּד בְּדַרְכּוֹ. הָיָה בַּעַל הֶחָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן וְנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה חַיָּב שֶׁזֶּה כְּמוֹ שֶׁשְּׁבָרוֹ בְּיָדוֹ בְּכַוָּנָה. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית לָנוּחַ פָּטוּר. וְאִם הִזְהִיר לְבַעַל הַקּוֹרָה וְאָמַר לוֹ עֲמֹד הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְאִם עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לְבַעַל הַקּוֹרָה הֲרֵי הוּא חַיָּב. וְכֵן זֶה בָּא בְּנֵרוֹ וְזֶה בָּא בְּפִשְׁתָּנוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה ט׳
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ וְהֻזַּק אֶחָד מֵהֶן בַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. זֶה הָרָץ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה. וְאִם הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁבִּרְשׁוּת הוּא רָץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת וְהוּא אֵינוֹ פָּנוּי. הָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים וְהֻזְּקוּ זֶה בָּזֶה שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים:
הלכה י׳
אֶחָד הַמַּזִּיק בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁזָּרַק אֶבֶן אוֹ יָרָה חֵץ וְהִזִּיק בּוֹ אוֹ שֶׁפָּטַר מַיִם עַל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל הַכֵּלִים וְהִזִּיק אוֹ שֶׁרָק אוֹ נָע וְהִזִּיק בְּכִיחוֹ וְנִיעוֹ בְּעֵת שֶׁהָלְכוּ מִכֹּחוֹ הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּיָדוֹ וְהֵם תּוֹלָדוֹת שֶׁל אָדָם. אֲבָל אִם נָח הָרֹק וְהַכִּיחַ עַל הָאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ נִתְקַל בָּהֶן אָדָם הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹרוֹ. שֶׁכָּל תַּקָּלָה תּוֹלֶדֶת בּוֹר הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה י״א
לוֹטֵשׁ שֶׁהָיָה מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְיָצָא גֵּץ מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק הֲרֵי זֶה חַיָּב כְּמִי שֶׁזָּרַק אֶבֶן אוֹ חֵץ. וְכֵן הַבַּנַאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַכֹּתֶל לְסָתְרוֹ וְשָׁבַר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ הִזִּיק חַיָּב. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר פָּטוּר. וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה חַיָּב שֶׁזֶּה כְּזוֹרֵק חֵץ וְהִזִּיק בּוֹ הוּא:
הלכה י״ב
הַכּוֹבֵשׁ בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ בְּמַיִם אוֹ שֶׁנָּפְלָה וּמְנָעָהּ מִלַּעֲלוֹת עַד שֶׁמֵּתָה בַּמַּיִם. אוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ בַּחַמָּה וְצִמְצֵם עָלֶיהָ הַמָּקוֹם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמְצָא צֵל עַד שֶׁהֲרָגַתָּה הַחַמָּה. חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה י״ג
שְׁנַיִם שֶׁהֵמִיתוּ אֶת הַבְּהֵמָה כְּאַחַת אוֹ שָׁבְרוּ אֶת הַכְּלִי כְּאַחַת מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן:
הלכה י״ד
חֲמִשָּׁה שֶׁהִנִּיחוּ חָמֵשׁ חֲבִילוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְלֹא מֵתָה וּבָא זֶה הָאַחֲרוֹן וְהִנִּיחַ חֲבִילָתוֹ עָלֶיהָ וּמֵתָה. אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאוֹתָן הַחֲבִילוֹת וּמִשֶּׁהוֹסִיף זֶה חֲבִילָתוֹ עָמְדָה וְלֹא הָלְכָה הָאַחֲרוֹן חַיָּב. וְאִם מִתְּחִלָּה לֹא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת הָאַחֲרוֹן פָּטוּר. וְאִם אֵין יָדוּעַ כֻּלָּן מְשַׁלְּמִין בְּשָׁוֶה:
הלכה ט״ו
וְכֵן חֲמִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַכִּסֵּא וְלֹא נִשְׁבַּר וּבָא אַחֲרוֹן וְיָשַׁב עָלָיו וְנִשְׁבַּר אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רָאוּי לְהִשָּׁבֵר בָּהֶן קֹדֶם שֶׁיָּשַׁב הוֹאִיל וְקֵרֵב אֶת שְׁבִירָתוֹ הָאַחֲרוֹן חַיָּב. שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים לוֹ אִלּוּ לֹא נִסְמַכְתָּ עָלֵינוּ הָיִינוּ עוֹמְדִים קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁבֵר. וְאִם יָשְׁבוּ כְּאַחַת וְנִשְׁבַּר כֻּלָּן חַיָּבִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה ט״ז
אָדָם וְשׁוֹר שֶׁדָּחֲפוּ בְּהֵמָה אוֹ אָדָם אוֹ כֵּלִים אוֹ בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לַבּוֹר וְהֻזַּק הַנִּדְחָף בַּבּוֹר אוֹ מֵת אוֹ נִשְׁתַּבְּרוּ הַכֵּלִים. לְעִנְיַן נִזְקֵי אָדָם אוֹ הֶזֵּק בְּהֵמָה שְׁלָשְׁתָּן חַיָּבִין הָאָדָם הַדּוֹחֵף וּבַעַל הַשּׁוֹר וּבַעַל הַבּוֹר וּמְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן. לְעִנְיַן דְּמֵי וְלָדוֹת וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים אָדָם חַיָּב וּבַעַל הַשּׁוֹר וּבַעַל הַבּוֹר פְּטוּרִין. לְעִנְיַן כֹּפֶר וּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב וְאָדָם וּבַעַל הַבּוֹר פְּטוּרִין. לְעִנְיַן כֵּלִים וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אָדָם וּבַעַל הַשּׁוֹר חַיָּבִין וּבַעַל הַבּוֹר פָּטוּר:
קרית ספר · הלכות חובל ומזיק פרק ו׳
א׳
המזיק ממון חברו אפילו אנוס חייב כדכתיב ומכה בהמה ישלמנה לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד כדתנן סוף פרק כיצד הרגל אדם מועד לעולם וגו'. וברשותו או ברשות אחר שאינו רשות הניזק פטור כשהוא בשוגג או באונס דהא דמרבי' שוגג כמזיד היינו ברשות הניזק דמסתמא חפציו בביתו הם. ושור שעלה על שורו ברשותו להרגו אם היה יכול לשמוט שורו ולא שמט אלא דחף העליון ומת חייב. וכן בא בקורתו או בנרו והזיק לחבית או לפשתן כשעמד הוא לנוח או כשעמד בעל החבית והפשתן הבא אחריו לתקן משאו חייב ואם הזהירו בין כך ובין כך חייב. הרץ שהזיק אפילו שלא בכוונה חייב מפני שהוא משנה כדאמרינן התם.
י׳
המזיק בידו או זרק דבר והזיק חייב והם תולדות אדם דכוחו הוא אבל בתר דניחי הוו בור דהא ודאי כיחו וניעו תקלה דאפקרה היא כדאמר' ריש מכלתין דבבא קמא דף ג'. גץ היוצא מן הפטיש והבנאי שסותר והפיל מחמת המכה הוי כזורק חץ או אבן והוי תולדות אדם כדתנן פרק הגוזל.
י״ב
הכובש בהמת חברו במים או בחמה חייב לשלם משום דיני דגרמי והרי שבת שחייב' בו תורה הוא כדאדקי' באנדרונ' ובטליה דבההוא שעתא הוא דאפסדיה עד דפתח ליה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בדינא דגרמי שלו והכא נמי לא שנא. ושנים או ה' שהזיקו כאחד משלשין ביניהן. והמקרב את ההיזק חייב במרבה בחבילות או אחרון שישב על הספסל ונשבר שהוא הזיק וכדאמר' פרק קמא.
ט״ז
אדם ושור שהפילו אי זה דבר לבור שלשתן חייבין. ובדמי וולדות וה' דברים אדם לבד חייב ולא שור ובור כדילפינן מדכתיב כי ינצו אנשים ולא שוורים וכן בור פטור לענין כופר ול' של עבד אדם ובור פטורין כדילפינן לעיל לענין כלים ופסולי המוקדשים בור פטור כדילפינן נמי לעיל כדאמר' פרק שור שנגח את הפרה דף נ"ג:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות חובל ומזיק ו׳, מתוך הלכות חובל ומזיק שבספר נזיקין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל