רמב״ם - הלכות חגיגה · פרק ג׳

מוצאי שמטה וכו'. סוטה מ"א א'.

פטור ממצות וכו'. עיין חגיגה ג' א' דילפינן ראיה לפטור מהקהל יעו"ש וסומא כתב רבינו לעיל סימן פ"ב ה"א מדכתיב לראות והיינו קרא דכתיב גבי הקהל ועבדים יליף לה מדכתיב בבא כל ישראל והיינו מקרא דכתיב גבי הקהל יעו"ש וחיגר וחולה וזקן וענוג י"ל דיליף לה מגז"ש דראייה ראייה ועיין מש"כ לעיל פ"ב ה"א ד"ה וכבר ביארנו בשם הנוב"י ומש"כ עליו שם יעו"ש. האנשים והטף וכו'. צ"ל הנשים והטף וזה מבואר בכתוב ועיין חגיגה שם ג' א' ובירושלמי שם ה"א ועיי"ש בחגיגה ד' א' ובקדושין ל"ד ב' ול"ה א' יעו"ש היטב. והערל. עיין לח"מ ועוד כי לא נזכר בשום מקום לפטור. בבוא כל וכו'. עיין ירושלמי פ"ק דחגיגה ה"א יעו"ש היטב.

יו"ט הראשון וכו'. שם בסוטה מ"א א'. והמלך הוא וכו'. שם בסוטה ע"ב ועיין בספרי שופטים פיסקא ק"ס ועי' תוס' יו"ט ולכאורה תמוהים דבריו יעו"ש היטב. ובעזרת הנשים וכו'. שם בסוטה ע"ב וביומא ס"ט ב' ועי' מש"כ בפ"א מהל' בית הבחירה ה"ט יעו"ש היטב. משובח. שם בסוטה במשנה. על הסדר וכו'. במשנה איתא שם וז"ל ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה ועיין שם ברש"י אמנם מדברי רבינו מבואר שלא היה כן גירסא שלו וכמש"כ הלח"מ. ומהנראה שהיה לפניו גירסת הירושלמי וכמש"כ במראה הפנים שם ועיין בתוס' יו"ט אף דאיתא שם בירושלמי דהיה קורא כי תכלה ולפי' רבינו לא היה לו להזכיר זה בפ"ע כיון שבכלל כל הספר הוא מ"מ י"ל דנקטינהו לפי שבשבילם הוצרך לקרות כל זה. ומה שתמה התוס' יו"ט על הרע"ב שכתב דקורא פרשת המלך לאחר הברכות והקללות יעו"ש י"ל דהרע"ב היה לפניו גירסת הילקוט דהכי איתא שם וז"ל וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע ומשמע עד והיה אם שמוע עשר תעשר וכי תכלה לעשר ברכות וקללות ופרשת המלך עד שגומר כל הפרשה כולה ופשוט.

תוקעין בחצוצרות. תוספתא שם פ"ז ובירושלמי דמגילה פ"ק הלכה ד' והלכה י' ופ"ג דהוריות הלכה ג' וע"ע בספרי בהעלותך פיסקא ע"ה נוסחא אחרינא שם. ושל עץ וכו'. שם בסוטה ועיין ירושלמי במגילה שם. כשהוא עומד ואם רצה יושב וכו'. שיעור דבריו הוא כך דקבלתו מוכרח להיותו מעומד אבל קריאתו תלוי ברצונו להיותו מיושב או מעומד וכן מבואר במשנה. ופותח ורואה וכו'. מגילה ל"ב א' ושם העירותי קצת ודברתי שם מזה בחי'. שבע ברכות וכו'. שם במשנה ברכות שכה"ג מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון ועיין לעיל פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הי"א יעוין שם היטב ועיין לחם משנה.

בלה"ק. הקריאה מבואר בסוטה ל"ב א' מ"א א' אמנם הברכות מרן לא הערה מקורו גם התוס' יו"ט השיג על רבינו יעו"ש וכן ראיתי בספר באר שבע שתמה בזה יעו"ש אמנם נראה לי דיש לומר מדאיתא במשנה שמשווה ברכות של מלך לברכות של כה"ג ולא חילק ביניהם רק במה שנותן של רגלים תחת מחילת העון יעוין שם משמע דה"ה לענין לשון הקודש שוים המה דאם לא כן הו"ל להזכיר גם כן חילוק זה ופשוט לדעתי. שיש שם וכו'. דאי לאו הכי פשיטא דבלה"ק קאמר ומאי קא משמע לן וכל הנך דנאמרות בכל לשון בודאי באינו מבין לשון הקודש דאם מבין בלשון הקודש לה"ק עדיפא וכמו שהאריכו האחרונים בזה אלא ודאי דהכא מיירי אף שיש לועזים שאינם מבינים בלשון הקודש מכל מקום יקרא דוקא בלשון הקודש.

חייבים להכין וכו'. דהגר תיכף כשנתגייר מחויב במצוה זו אף שאינו מבין עדיין לשון הקודש וכמש"כ לעיל בהלכה ה' מחוייבין לבוא ולשמוע. שאינו יכול לשמוע וכו'. עיין בלח"מ שכתב וז"ל אם כוונת רבינו ז"ל על החרש אפ"ל דאע"ג דחרש אפי' באזנו אחת פטור מן הקהל דהא פטור מן הראייה וכל הפטור מן הראייה פטור מהקהל עד כאן לשונו ואני אומר מאריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא דהא דחרש באזנו אחת פטור מן הראייה מהקהל הוא דילפינן לה כדאיתא בחגיגה ג' א' יעו"ש היטב ולכן המעיין בסוגיא ההיא בעיניו יראה כי מה שכתב בתירוצו דרבינו מיירי שעומד במקום רחוק שאינו יכול לשמוע יעו"ש היטב גם זה אינו דהא שם מבואר דיש להם לעמוד מקרוב בענין שיכולים לשמוע עיין שם בתוס' דבור המתחיל אף על גב וכו' אף על פי שיש לדחוק בזה אמנם היותר נראה לענ"ד כי כוונת רבינו על הלועזים שאינם מבינים חייבים לשמוע והביא ראיה לזה שאין הקריאה בשביל להבין מה שקורא שהרי החכמים הגדולים שיודעים כל התורה כולה מחוייבים לשמוע ולכן גם הגרים הלועזים מחוייבים לשמוע והנה שם איתא דמדבר ואין שומע מלמען ישמעו נפקא ועיין שם בתוספות דבור המתחיל מלמען וכו' ודבור המתחיל אלא וכו' יעוין שם היטב דמי שאינו שומע ואינו מבין פטור יעוין שם אמנם יש לחלק למי שאזניו אטומים מלשמוע שאצלו אין תועלת כלל למי ששומע שפיר רק שאינו מבין והדברים עתיקים (ומ"מ אכתי יש לעיין בזה).

בשבת מאחרין. מגילה ה' א' ומה שהשיג הראב"ד ומה שכתב מרן על זה ובלח"מ יעו"ש היטב ועיין בש"ק במגילה שם בירושלמי ועיין בסוטה שם ברש"י ובתוס' דבור המתחיל כתב וכו' יעו"ש היטב ולא רציתי להאריך בזה.

מצות קנח להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמטה בעלותם לרגל ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה שהם מזרזות אותם במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו'.

כל הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל דקאמר דבבוא כל ישראל הוא דילפינן נמי לראיה כדאמר' לעיל חוץ מן הנשים והטף דכתיב במצות הקהל האנשים והנשים והטף ודרש רבי אלעזר בן עזריה אם אנשים ונשים באים לשמוע טף למה בא לתת שכר למביאיהן וטמא פטור דכתיב בבא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה וערל לא אמרינן ערל כי טמא כדאמרינן בעלמא משום דהכא נשים וטף נמי חייבים ועוד דכי מרבינן ערל כי טמא היינו לקרבן או לתרומה דכתיב איש איש לרבות הערל שלא יאכל תרומה משום דמאיס אבל הכא דליכא קרבן לא הוי כי טמא והא דאמרינן ערל וטמא משלחין קרבנותיהם דליתנהו בביאה נראה דהוי מדרבנן איסור ביאה לערל ואיתיה בביאה מן התורה דהא לחלל עבודה בלחוד הוא דילפינן מדברי יחזקאל דכתיב בהביאכם בני נכר ערל לב וערל בשר לחלל את ביתי כדאמר' פרק ב' דזבחים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים דהא נשים חייבות כדכתיב בקרא.

אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות שהוא תחלת ימי חול המועד של שנה שמינית כדתנן בסוטה פרק אלו נאמרין ובגמרא כל הני סימנין דכתיב מקץ שנת השמטה ובחג הסוכות ובמועד למה לי צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נמנו מהשתא משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואף על גב דלא מתרמי שנת שמטה דהא לא מנו שמטין עד אחר כיבוש וחלוק להכי כתב רחמנא שמטה ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמטה קודם ראש השנה של שמינית דמקץ לסוף שנת שבע משמע ואי כתב במועד הוה אמינא מריש שתא שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקא חשיב בהו נמי ראש השנה ואי כת' רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאימת דמתחיל מועד ומשום דבבוא כל ישראל משמע מהתחלה דמועד כדאמר' איצטריך קרא דמועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע מתחלתה דקמ"ל דלא ביום ראשון ולא ביום שני ולא ביום שלישי של חול המועד אלא במוצאי יום טוב הראשון. והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך הוה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית וגו'. ובעזרה היו קורין כדכתיב בבא כל ישראל לראות דמשמע במקום שבאים לראות דהיינו בעזרה. וקורא כשהוא יושב כדתנן התם ובגמרא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ובירושלמי אמרינן דאף למלכי בית דוד בלבד לא היתה ישיבה להם בעזרה ודוד סמך לו בכותל ואמרי' דכסאו היה נמי חוץ לעזרה דלמעלה אין ישיבה דכתיב שרפים עומדים ממעל וגו' וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ודוד לשם ולהכי נראה דהא דאין ישיבה בעזרה היינו מדאוריתא אלא דאו' שם למי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל לכהן גדול כדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה'. מהיכן קורא מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ופרשת עשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שם במשנה שתחלת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה והרב ז"ל לא הזכיר פרשת המלך דהוי בכלל מה שכתב וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות אבל רש"י ז"ל כתב וחוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך וגו' ואיפשר שהרב ז"ל לא מצא בנוסחתנו במשנה כתוב פרשת המלך בסוף אלא מעשר תעשר על הסדר וטעמא דהאי קריאה בהני פרשתא דכתיב הכא תקרא את התורה הזאת ואמרינן בספרי בפרשת המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת. אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה מאלה הדברים עד שמע דאית בה קבלת עול מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות וקללות וברכות קבלת בריתות של תורה וכתיב הכא למען ילמדו ויראו את ה' דמשמע הני דאית בהו יראת השם ופרשת עשר תעשר וגו' מפני שהוא זמן אסיף ומתנת עניים והפרשת תרומות ומעשרות וכתיב הכא ושמרו לעשות הני דהוי זמן עשייתן סדר קריאתו כמו שכתוב במשנה וכל ישראל חברו כדכתיב למען ישמעו וגו'.

ומברך קודם הקריאה כדתנן התם וכתבנו בהלכות ברכות דאיכא דמפיק לברכת התורה מן התורה דכתיב כי שם ה' אקרא וגו' ומוסיף שבע ברכות שם במשנה ברכות שכהן גדול מברך אותן אלא שנותן של רגלים מקדש ישראל והזמנים תחת מחילת העון שאומר כהן גדול ביום הכפורים וברכות אלו מדרבנן.

הקריאה והברכות אלו של תורה בלשון הקדש דכתיב תקרא את התורה הזאת משמע כלשונה כמו שהיא אפי' אינם מבינים ואפילו חכמים גדולים חייבים לשמוע. ומי שאינו יכול לשמוע שהוא רחוק מכוין לבו לקריאה.

יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו במשנה פרק קמא דמגלה ורש"י ז"ל פירש משום עשית בימה ומדאוריתא הקהל דוחה את השבת:

כל הפטור מן הראיה וכו'. וכתב הלח"מ וא"ת למה לא אמר וכו' וי"ל דשאני הכא דאמר קרא בבא כל ישראל וכו' אלו דבריו. והמה תמוהים לענ"ד דמ"ש רבינו לעיל דעבדים פטורים הוא ממצות ראיה דכתיב בבא כל ישראל לראות דהיינו במצות ראיה דהן אמת דקרא קאי במצות הקהל מ"מ הוא סימן באיזה זמן הוא ההקהל בבא כל ישראל וכדכתיבנא נמצא דבבא כל ישראל לא קאי להקהל ואיך כתב דעבדים פטורים מהקהל מדכתיב בבא כל ישראל ועוד דמאי שנא עבדים מנשים הא קי"ל כל מצוה שהאשה חייבת בה עבדים חייבים ובשלמא ראיה דמיעט קרא בהדיא לעבדים מדכתיב בבא כל ישראל או כמ"ש מש"ס מזכורך משא"כ בהקהל דליכא מיעוטא וודאי שוין נינהו בחייובייהו ומה גם דזיל בתר טעמא למען ישמעו א"כ ה"ה עבדים דישמעו דשוין נינהו במצות ועוד אפי' גר תושב חייב הכתוב להביאו אולי ישמע ויתיהד כל שכן עבדים דיתיהדו לגמרי ויהיה גר צדק ורבינו שלא הזכיר לעבדים משום דכיון דהזכיר נשים ה"ה עבדים דכי הדדי נינהו וכן הכתוב לא הזכירן אלא קשיא לרבינו שלא הזכיר גר תושב שחייב להביאו וכלשון הכתוב.

יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר שבת וכו'. ועיין מ"ש מרן להשגת הר"א והלח"מ כתב אני מסופק דהירושלמי על מתני' וכו' וכ"כ רש"י פ' ואלו נאמרין אלו דבריו וז"ל רש"י שם דף מ"א ריש ע"ב מאימת דמתחיל מועד ומיהו ביו"ט לא דאין תקון הבימה דוחה לא את השבת ולא את יו"ט ומאתמול לא עבדינן דדחקה לה עזרה והאי טעמא מפרש לה בירושלי על דקתני מתני' הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת וקא אמר מפני הבימה וכו' עכ"ל ולכאורה יש לגמגם במה נסתפק הלח"מ בזה אחרי שנראה ברור דהירושלמי קאי עלה דמתני' דמגילה וי"ל דאפילו הכי שפיר יש לפרש כמ"ש מרן דהירושלמי קאי למה אין עושין יום הקהל ביו"ט עצמו והוא דהכי הוי פירושא דמתני' אבל זמן עצי כהנים וט' באב חגיגה והקהל דהנך ג' הוא שנפלו בשבת והקהל שהוא ביום ראשון של חג וא"א ביום ראשון עצמו מאחרין ולא מקדימין ואהא הקשו בירושלמי דמאי טעמא הקהל א"א ביום ראשון של סוכות ומתרצי אמוראי, ולא מפני דמאי דתני מתני' זמן עצי כהנים וט' באב וחגיגה הוו בשבת צ"ל דהקהל הוי בשבת אלא הא כדאיתא והא כדאיתא והמכוון הוא דמתני' אייתי כל הני דמאחרין ולא מקדימין וזו היא שיטת הרב [אב"ד] שכתב ואפי' יו"ט אינו דוחה ופי' בירושלמי וכו' כלומר אין אנו צריכין ליתן טעם למה שהקהל נדחה מיום ב' כשחל בשבת דמטעם שנדחה מיו"ט ראשון (לי"ט) [ליום] שני כמ"ש בירושלמי ממילא נודע ג"כ טעם הדחיה מיום ב' ג"כ כשחל בשבת דס"ל פי' המשנה והירושלמי כדכתיבנא וזו היא דעת מרן לדעת רבינו ומ"מ אף שיישבנו למרן בזה דע שלא הבין בכונת הר"א כדכתיבנא כמו שנראה מסיגנון תירוצו לדעת רבינו דאילו הבין כן בכונת הראב"ד לא הו"ל לכתוב וי"ל וכו' אינו ענין לדברי רבינו כמי שהראב"ד לא ידע זה אלא הו"ל לכתוב מ"ש בסוף דבריו לחוד. אך קשה למרן ז"ל דרבינו עצמו בפי' המשנה דמגילה כתב בפירוש דמתני' דהקהל דהיינו שאירע יום ב' דסוכות בשבת יעו"ש וחזרה קושית הלח"מ לדוכתא, עוד קשה בדברי מרן דמאי שנא דתקיעות ותחינות כיון שהם דברים מיוחדים לעשות בו ביום דחג הסוכות אמר רחמנא אפי' ביו"ט ונדחה יו"ט ובימה אף שהיא מוכרחת כיון דבשבילה נדחה הקהל לאחר יו"ט ולמה לא נדחה יו"ט מפניה דומיא דתקיעות ותחינות וא"ת דבימה שאני כיון דאפשר לעשותה מערב יו"ט קשה יותר משום דוחק העזרה יהא נדחה הקהל מיומו דהוי דאורייתא.

כל הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים כו'. לא חשיב רבינו עבדים דכתיב כל ישראל וכתיב הקהל את העם ועבדים לא מקרי עם כמו דאמר בפרק הזרוע כו' יכפר לרבות העבדים אלמא דלא נכללו בכלל עם ובעי קרא לרבות יעו"ש ופשוט. ובמתנות כהונה חייבי' בודאי רק משום דאין דרך לעבד להיות לו נכסים בפ"ע כתבה רחמנא מאת העם ופשוט: