שאין שמירתו וכו'. ועי' בריש תמיד ובריש מדות ועי' תמיד כ"ו א' מנה"מ אמר אביי אמר קרא והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד למשמרת בני ישראל וכו' יעו"ש היטיב ופי' שם המפרש וז"ל מנה"מ כלומר מנלן מן הפסוק דבעינן ג' שומרים ומתרץ ליה יעו"ש היטיב ועי' בבאור הגר"א על הגליון במשניות שם וע"ע בבאר שבע מש"כ בזה ולא רציתי להאריך בזה.
ב׳
כל הלילה וכו'. עי' מל"מ וכ"כ הבאר שבע דביום לא היו שומרים וכ"כ התוס' יו"ט ריש מדות יעו"ש.
ג׳
לשון שמירה אזהרה וכו'. וס"ל כר' יוחנן במנחות ל"ו ב' דאפי' השמר דעשה לאו הוא ועי' תוס' עירובין צ"ו א' ד"ה השמר וכו' דכ' דמ"מ היכא דמצוה היא לעשות מודה ר"י דהשמר דעשה עשה ולהכי מי שאינו מניח ביום תפילין לא לקי (ולכאורה שם פשיטא דלא לקי דהוי לאו שאין בו מעשה ואולי כוונתם אף למ"ד דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ויש לעיין בזה) והיינו דלא כרבינו ואמנם בר"ה ו' א' ד"ה תשמור וכו' מתחלה כתבו כדברי רבינו דהכא ושוב כתבו לחלק וכוונתם למש"כ בעירובין שם יעו"ש ועי' לקמן הל' שגגות פ"א ה"ב מש"כ מזה ואי"ה שם יבואר עוד מזה ועי' בס' המצות לרבינו עשין סי' י"ב ובחינוך פרשת קרח מש"כ בשם המכילתא יעו"ש היטיב והבן.
ד׳
מבפנים וכו'. עי' בספרי קרח פיסקא קט"ז ובזרע אברהם שם שהאריך בזה. הכהנים בג' וכו'. כ"ה דעת המפרש בתמיד וכבר כתבתי מזה קצת בפ"ה ה"ד יעו"ש היטיב והנה כעת ראיתי מצאתי את שאהבה נפשי במל"מ שהעמיק הרחיב הדבור בזה ודבריו מתוקים ונתתי שמחה בליבי שכוונתי לדבריו רק מה שראיתי שנדחק מאד בבאור המשנה דפ"ק דמדות מ"ח ונעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ גמר מלנעול החזיר את המפתחות לשלשלת ואת הטבלה החזיר למקומה נתן כסותו עליהן ישן לו ע"כ דמזה מבואר דבמקום שהיה כהן שומר היה ג"כ בן לוי שומר יעו"ש מה שנדחק הרבה בזה ולדעתי העניה אין מזה שום קושיא על שיטת רבינו והמפרש דהתם לא נעל שער בית המוקד בלבד אלא כל שערי העזרה נעל כדאיתא ומפתחות העזרה בידם שם מ"ז ובתמיד פ"ק מ"א. וקאמר כאן דכשהגיע זמן העזרה לנעול אז נעל כל שערי עזרה מבפנים. ומבחוץ לכל שער ישב לו בן לוי לשמור (זולתי במקום ששמרו הכהנים מלמעלה שם לא הי' לוים שומרים מלמטה וכנ"ל) וגמר מלנעול הכהן שמפתחות העזרה תחת ידו החזיר המפתחות לשלשלת והטבלה החזיר למקומה ונתן הכהן כסותו עליה וישן לו. וביאור זה פשוט לדעתי מכל מה שנדחק המל"מ בזה וכ"מ מלשון המפרש בריש תמיד כ"ה ב' יעו"ש היטיב ואין משם שום קושיא נגד רבינו והמפרש (ע"כ יפה עשה רבינו שלא הביא משנה זו כי אין נפק"מ לדינא כלל כי אחרי שכתב בסעי' ח' דהלוים היו שומרין מבחוץ שוב א"צ לכתוב סדר הנעילה) ואי לא מסתפינא אמינא כי גם הר"ש במדות מפרש כן ונפל ט"ס בדבריו מש"כ והחזיר הטבלא למקומה ונתן בן לוי כסותו עלי' חזר וישן עכ"ל ונ"ל כי תיבות בן לוי הוא ט"ס וכצ"ל והחזיר הטבלא למקומה ונתן כסותו עליה וכו' וקאי על הכהן. יהיה איך שיהיה כוונת רבינו והמפרש וודאי כן הוא (וכ"ה בס' שבט יהודא) ובזה אזיל מה שנדחק המל"מ בזה. ותשואות חן לו על שהאיר עינינו במה שהביא דברי פסקי התוס' (בתמיד סי' ז' ובמדות סי' א') דהלוים היו שומרים לבדם רק בי"ח מקומות ועם הכהנים היו שומרים שלשה מקומות ונמצאו הלוים בכ"א מקומות והכהנים בשלשה מקומות יעו"ש ונמצא דאיכא שלש מחלוקת דעת רבינו והמפרש דבכ"א מקומות היו לוים ובשלשה מקומות היו כהנים ודעת הסמ"ג דבכ"א מקומות היו לוים לבדם ובשלשה מקומות היו כהנים עם לוים ודעת פסקי תוס' דבי"ח מקומות היו לוים לבדם ובשלשה מקומות היו כהנים עם לוים. ודעת הרא"ש בפי' לתמיד כמו הפסקי תוס' יעו"ש.
ה׳
והרובין וכו'. וזקני בית אב וכו' מדברי המפרש מבואר דהיה להם מטות בנויית בכתלים והיו עולים שמה ע"י הרובדין והפרחי כהונה היו ישנים על הארץ איש כסתו בארץ והפרחי כהונה לא היו השומרים רק הרובים היו השומרים אבל השומרים לא היו רשאים לישן עיי"ש בתמיד כ"ה ב' וכ"ז א'. וכן דעת הר"ש בריש מדות רק שכתב דהרובדין היא רצפה חלקה שהיו ישנים עליה יעו"ש והא דחילק בין רובים לפרחי וכתב שם הטעם כי הפרחי כהונה לפי שהיו יכולים לעשות עבודה לכן לא היו שומרים יעו"ש י"ל דאזיל לשיטתיה דס"ל דהשמירה היתה בין ביום ובין בלילה וא"כ אם היו עסוקים בשמירה לא היו יכולים לעבוד לכן לא היו עוסקים בשמירה. אמנם רבינו פי' שם בריש תמיד כי הרובים הם פרחי כהונה והם היו השומרים בבית המוקד ורק בבית הניצוץ ובבית אבטינס לא היו שומרים רק הרובים אבל בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה ומש"כ רבינו שם וז"ל ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובים ומורים בקשת הנקראים פרחי כהונה עכ"ל לאו ממש פרחי כהונה רק הם הרכים בשנים אבל מ"מ הרובים הם רכים יותר ולפי שס"ל שהשמירה לא היה רק בלילה ולכן היו יכולים לעבוד עבודה ביום ועוד דאין השמירה מעכבת את העבודה כי הרבה היו כדי לזה וכדי לזה ונמצא שלרבינו היו יכולים השומרים לישן וכדמשמע מלשונו בהלכה ו' יעו"ש וכ"מ קצת ממשנה ח' פ"ק דמדות דאיתא שם ובן לוי ישן לו מבחוץ. אמנם המל"מ בהלכה כתב דצ"ל וישב לו מבחוץ יעו"ש וי"ל בגי' זו פליגי רבינו עם המפרש וק"ל. וממה שלא הזכיר רבינו פרחי כהונה כאן כלל לכאורה י"ל דס"ל דאיש כסתו בארץ קאי נמי על זקני בית אב וכן על הרובים דבית הניצוץ ובית אבטינס דכלם היו שוכבים לארץ וכסתו בארץ רק דבבית המוקד היה מוקף רובדים ולא כן בבית אבטינס ובבית הניצוץ. וקמ"ל דבכל אותן המקומות היו זקני בית אב ישנים וכן היו שם בכל המקומות פרחי כהונה וכולם היו שוכבין לארץ. א"נ י"ל דזקני בית אב היו ישנים בבית המוקד על הרובדים ולא על הארץ והם היו השומרים בבית המוקד אבל בבית הניצוץ ובבית אבטינס היו הרובים שומרים והם היו ישנים על הארץ ומה דאיתא במשנה לא היו ישנים בבגדי קדש קאי על אלו ועל אלו וזה שכתב רבינו דהפרחי כהונה הם הרובים. והם היו השומרים בבית הניצוץ ובבית אבטינס ולפי"ז מאי דפריך הש"ס שם בתמיד כ"ו ב' מ"ש התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי ר"ל כיון דהכל אחד ומשני דמיירי הכא אפי' בהגיעו לעבודה (אמנם לפי' המפרש וכן למש"כ מתחלה בכוונת דברי רבינו שהרובין לאו הם פרחי כהונה ממש כי בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה ובבית אבטינס ובבית הניצוץ היו הרובים השומרים ניחא יותר. שוב פקח ה' עיני וראיתי כי גם המל"מ העיר בזה בכמה דברים שכתבנו יעו"ש היטיב. ומש"כ רבינו ומפתחות העזרה בידיהם היינו ברשותם וכ"כ הגר"א אבל לעולם היו מונחין בארץ תחת הטבלא ואל זה כיוון המפרש בתמיד כ"ה ב' ומיושב מה שתמה המל"מ בסוף ה"ד יעו"ש היטיב.
ו׳
השומרים ישנים וכו'. כבר נתבאר בס"ק שלפני זה. כנגד ראשיהן. כ"ה דעת רב פפא ביומא ס"ט א' ובתמיד כ"ז ב' ויש לעיין הלא רב אשי תירץ התם דמשום כלאים לית לן בה דבגדי כהונה קשים הם ובקשים שרי כמו דאיתא בהל' כלאים פ"י הי"ג יעו"ש ואי משום דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהם זה אינו הא מותר ליהנות בהם במקדש אפי' שלא בשעת עבודה כדאיתא לקמן פ"ח מכלי המקדש הי"א ואין לומר משום דהסוגיא דריש ערכין דקאמר דכהנים מותרים בכלאים דלא כרב אשי. זה אינו דהא התוס' ביומא שם ד"ה קשין וכו'. ובשבת נ"ז ב' ד"ה אין וכו' ובביצה ט"ו א' ד"ה אלא וכו' פי' דהא דשרי קשים היינו דוקא בהצעאה ולא בהעלאה יעו"ש וכ"מ מדברי רבינו בהל' כלאים שם א"כ הדרא קושיא לדוכתא. ולכאורה נראה דרבינו מפרש כפירש"י התם דתחת ראשיהן אסור שמא יפיח בהן יעו"ש ביומא ודוקא כשהם כנגד ראשו שרי דומיא דתפילין. אבל עיין בתוס' שם שהשיגו ע"ז ועיין במפרש שם בתמיד שהשיג ג"כ ע"ז דא"כ הוי ליה להוכיח דעל כרחך מיירי בכה"ג דהוי נגד ראשיהן דאל"כ חיישינן שמא יפיח יעו"ש היטיב. והנה לפי מש"כ התוס' ביומא שם ד"ה בגדי וכו' דמ"מ לכתחלה אסור ללובשן שלא בשעת עבודה אתי שפיר (ועל כרחך צ"ל דגרסי התם בגדי כהונה היוצא בהן למדינה חייב ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה פטור יעו"ש וכ"ה בתוס' ישנים התם) אבל מדברי רבינו לקמן פט"ז לא משמע כן לכן עלה בדעתי דהא דשרי שלא בעידן עבודה היינו דוקא בעזרה אבל הם היו ישנים בחציו שבחול ולכן אינם רשאים ליהנות בהם והא דכה"ג קורא בבגדי בוץ בעזרת נשים היינו משום דהוא צורך עבודה כדמסקנת הש"ס שם אבל בלאו הכי לא. שוב ראיתי בתוס' ישנים שם בד"ה ובמקדש וכו' שכתבו וז"ל והיינו בכל הר הבית דדייקינן לעיל שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי וכו' משמע דהשתא דאסיקינן דמותר ליהנות בהם דהיינו במקום דשינה מותרת שם מותר להלך אפי' בהר הבית ובעזרה אין מותר לישן דאין ישיבה בעזרה עכ"ל ובאמת לפענ"ד אין זה הוכחה דהא פשיטא דלצורך עבודה שרי אפי' שלא במקדש ומיבעיא ליה אם מותר ליהנות בהם שלא בשעת עבודה ופשיט דבמקדש שרי ובמדינה אסור ומ"מ צ"ע בזה. ועי' במד"ר במדבר פ' י"ט יעו"ש. ועי' במר"ן מש"כ דלא נתנו ליהנות רק דרך לבישה וכ"ה בתוס' מנחות מ"א א' יעו"ש ובחולין ק"י ב' ד"ה טלית וכו' יעו"ש לענין כלאים ועיין במפרש לתמיד שם ותמצא שהוא לא ס"ל חילוק זה יעו"ש היטיב וע"ע לקמן הל' כלי המקדש פ"ח הי"א.
ז׳
שהמחילות הפתוחות וכו'. כתב המפרש וז"ל דלמ"ד כולו ביהמ"ק (היה קרי בירה) היה המחילה הולכת תחת ביהמ"ק וראשה אחד פתוח ללשכת בית המוקד של מקום חול וראשה אחר פתוח חוץ לעזרה אל מקום הטבילה יעו"ש והיינו טעמא כי היכי דלא ליהוי פתוחה אל העזרה דאז הוה כקדושת עזרה ואף אי הוה פתוח לחול ולקדש דאז היה מה שכנגד הקדש קדש לכן פי' דמתרתי צדדים היה פתוח לחול ולא לקדש כלל וזה פשוט לדעתי העניה (וע"ע בשער המלך לעיל פרק ו' מש"כ בזה כדברי ונהניתי) ולא ירדתי לפלגות גדולים חקקי לב להבין דעת קדוש הוא הגר"א שכתב על הגי' וז"ל מש"כ המפרש שראשה אחד חוץ לעזרה איני יודע למה הא מחילות לא נתקדשו עכ"ל ואולי כונתו דמי יימר דהיתה פתוחה משני צדדין דילמא לא היתה פתוחה רק מצד לשכת בית המוקד ושוב היתה סתימה ודו"ק. אצל אחיו וכו'. דטבול יום שרי ליכנס למחנה לויה שהוא בהר הבית והמה ישבו בלשכת בית המוקד הפתוח לחול שדינה כדין הר הבית יעו"ש במפרש ובכל המקומות שציינתי לעיל פ"ז הי"א יעו"ש. ומש"כ יוצא והולך לו כתב המפרש בתמיד כ"ו א' וז"ל דמה יעשה הואיל ולא יעבוד א"נ אגב חביבותא מיקרי ועביד עבודה דומיא דהך דאמרינן ביומא כ"ד במה מפיסין רב ששת אמר בבגדי קדש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותא מיקרי ועביד עבודה עכ"ל והרע"ב כתב לשם וז"ל לפי שטבו"י משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי עכ"ל וצ"ע הא עכ"פ מותר לו להיות בבית המוקד בחצייו שבחוץ דהא לא נתקדשה בקדושת עזרה ואי דמדרבנן מיהא אסור הא בנטמא שם לא חיישינן להכי (כ"ה לדעת ר"ת זבחים ל"ב א' ואף לדעת החולקים מ"מ הא טבו"י אינו אסור רק בעזרת נשים ולא בהר הבית וק"ל ועיין לקמן סימן כ"א סעיף ג') ורבינו כתב שם בפי' המשנה וז"ל ומה שאמר יוצא והולך לו לפי שהוא טבו"י ואין מותר לו לבא בעזרה עד שיעריב שמשו כמו שיתבאר בתחלת כלים עכ"ל וכוונתו פשוט לפי שאסור לו ליכנס בעזרה ומה יעשה שם וכפי' הראשון של המפרש ואולי שלזה כיון הרע"ב ג"כ אמנם מש"כ הרע"ב האי ילפותא דוכל זב לרבות בע"ק לא ידעתי מאי שייטיה להכא ואולי י"ל דקאי על הא דהולך במסיבה שתחת הקרקע וקאמר הטעם לפי שאסור לו להיות במחנה לויה א"נ לפי שלא מצינו כלל בתורה שבעל קרי טעון שילוח וכ"ש טבול יום של בע"ק לכן כתב דילפינן זה מדכתיב וכל זב לרבות בע"ק (ועיין לקמן פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ג).
ח׳
שערי הר הבית וכו'. עיין לעיל פ"ה ה"ב. חוץ לעזרה וכו'. אבל הכהנים שהיו שומרין ע"ג העליות והכפות מותרין לישב לכן היו משמרין מבפנים וכמש"כ המפרש בתמיד כ"ה ב' ועי' לעיל הלכה ד' וזהו שאמר בתמיד כ"ו ב' דהכהנים היו מלמעלן והלוים מלמטן מתאימים עם דברי הספרי שהביא רבינו שם שיהיו הכהנים בפנים והלוים בחוץ והטעם משום דאין ישיבה בעזרה וזהו מדאורייתא כדמשמע הלשון גמירי דאין ישיבה בעזרה עיין לעיל פרק ז' הלכה ו' ומש"כ שם בס"ק י"ב והא דצריך קרא היינו דלא נימא איפכא דהלוים יהיו מבפנים למעלן והכהנים בחוץ מלמטן ובזה יבואר הכל כמין חומר בעז"ה ובזה מסולק מה שפקפק הזרע אברהם בספרי שם שרמזתי לעיל הלכה ד' יעו"ש היטיב ודו"ק. ומש"כ שהרי הכהנים וכו' פסק כתירוץ דאביי בתמיד כ"ז א' דאזיל לשיטתו בפ"ה ה"ד דשבעה שערים היו לעזרה ועיין מש"כ שם אמנם בפ"א דמדות מ"א כתב כתירוץ דרבא דהאי תנא ס"ל דה' שערים היה לעזרה יעו"ש וכאן חזר בו.
ט׳
בלשכת הקרבן וכו'. בתמיד כ"ז א' ובמדות פ"ק מ"א והנה לשכת הקרבן זו היא שהיתה בבית המוקד במערבית דרומית וכמו שנתבאר למעלה פרק ה' הלכה י' וכמש"כ הר"ש והרע"ב בריש מדות אמנם לשכת הפרוכת לא ידעתי מאי ניהו ומי יתן ידעתי ואמצאהו. (ועיין ברא"ש שכתב ששם אורגין את הפרוכת יעו"ש).
י׳
אחד על כל משמרות וכו'. עיין לקמן הל' כלי המקדש פ"ז הלכה א' וד' יעו"ש וכתב המפרש בתמיד כ"ז ב' שהמפתחות של הר הבית היה בידו ומזה נראה שלא היה יכול לחזר על משמרות הכהנים שהיו סגורים בעזרה. ואומר לו איש הר הבית שלום עליך. כ"ה בתמיד שם וכצ"ל במדות פ"ק שם. חובטו במקלו. לפי שהשומרים לא היו רשאים לישן ואע"פ שלדעת רבינו רשאים לישן כמש"כ לעיל בס"ק ו' מ"מ י"ל דהיה להם עת קבוע לישן ואם היה ישן יותר היה נלקה א"נ ששנים היו על כל שמירה ואחד היה ישן ואחד יושב ומשמר וכמש"כ פסקי תוס' בתמיד סי' א' והובא במל"מ ה"ו יעו"ש היטיב במש"כ שם. א"נ יש לחלק בין כהנים ללוים יעו"ש היטיב. בן לוי וכו'. מבואר מזה שבן לוי דוקא היה לוקה ואף בריש דבריו משמע שהיה מחזר על כל השומרים אבל לא היה לוקה רק בן לוי ואף שאין ראיה מזה משום דאנשי ירושלים היו מדברים על הרוב ורוב שומרים היו לוים אבל מ"מ כבר הוכחתי דלא היה יכול ליכנס אל הכהנים שהיו סגורים בעזרה (כנ"ל ס"ק י"ד) ולא היו נפתחים עד השחר כשבא הממונה על המקדש ודפק על הכהנים שבבית המוקד כמבואר בהל' י"א ופשוט לדעתי ועיין במל"מ סעיף ו' מה שכתב בזה ומה שנראה לענ"ד כתבתי.
י״א
קודם שיעלה עמוד השחר וכו'. עיין תמיד כ"ו א' וכי באיזה שעה בא הממונה לא כל העתים שוות פעמים שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו מלפניו או מאחריו וכתב שם רבינו וז"ל וקריאת הגבר נאמר קריאת שכוי והוא בגמרא ואמר שהוא הכרזת קריאת איש שהיה מכריז במקדש בעליית השחר ר"ל קרוב לעלית השחר עכ"ל והוא מחוסר הבנה ובאמת הם דעות בש"ס ביומא כ' ב' יעו"ש היטיב (ובירושלמי שקלים פ"ה ה"א וסוכה פ"ה ה"ה יעו"ש היטיב) וברע"ב הלשון מתוקן טפי וכן יש להגיה בלשון רבינו שם והיוצא מזה שלא היה סמוך ממש לעלות השחר כמו שנראה מלשון רבינו ועיין לקמן פ"ב מתמידין ומוספין הי"א. ופתח את וכו'. עיין תמיד כ"ח א' ושם כ"ו ב' ובמדות פ"ק מ"ז יעו"ש. עושי חביתין וכו'. והוא משמאל שער ניקנור שבמזרח עזרה כמבואר לעיל סוף פרק ה' יעו"ש. עושי חביתין לעשות וכו'. ר"ל להכינם ולהזמינם שיהיו נכונים להקריבם בעתם וזמנם כמבואר בפ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"א והלכה ה' וסמך רבינו על מש"כ שם ובהיות כן מיושב מה שתמה מר"ן ע"ז יעו"ש (וע"ע בירושלמי שקלים פ"ז ה"ג יעו"ש).
י״ב
הדלוקין שם וכו'. כתב מרן וז"ל ואע"ג דקי"ל דאין שבות במקדש משום דכהנים זריזים הם וטלטול נר בשבת אינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש עכ"ל וכתב ע"ז המל"מ וז"ל וק"ל ממש"כ מהרי"א בכתביו [תרומת הדשן] סי' קנ"ד דלהקיש באצבעו בשבת לשתק התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם פרחי כהונה מקישין בפניו וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש כדמסיק במצריף גחלת ואם כדברי מר"ן ע"כ לאו טעמא משום דאין שבות במקדש דהא היה אפשר להקיצו בענין אחר אלא ע"כ דטעמא הוא דהקשה אף במדינה שרי תו ק"ל ממש"כ רבינו בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ היה כה"ג זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותם במים כדי להפיג צנתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמים במי מקוה עד שתפיג צינתן ואי כדברי מרן למה היו מלבנין עששיות מבערב ולמחר מטילין אותם במים והיו עוברים על שבות מאחר שאפשר בתיקון אחר דליכא איסור שבות שהוא להחם מים חמין מבערב ולמחר יערבו אותם במי המקוה דליכא איסורא כלל עכ"ל ויותר הו"ל להקשות דהא בכ"מ פכ"ג מהל' שבת כתב הטעם דאין שבות במקדש יעו"ש והו"ל להקשות דידיה אדידיה וכמו שתמה באמת המגיה שם יעו"ש ומה שתמה ממהרא"י י"ל דמרן לא ס"ל כוותיה וכמש"כ בב"י או"ח סי' של"ט יעו"ש (ועיי"ש במג"א סק"ב יעו"ש היטיב ותבין כי קושית הב"י לק"מ יעו"ש היטיב ודו"ק) וצ"ל על כרחך דדעת מרן דהתם שאני דלא אפשר להקיצו בענין אחר. ומה שהקשה מהא דפ"ב דהל' עבודת יוה"כ יעו"ש. ולכאורה י"ל דאה"נ אפשר במקום דאפשר לעשות ע"י הטלת חמין למקוה דאה"נ דאין לעשות ע"י ליבון עששיות (או דיש לחלק דהתם עדיף טפי לפי דהתם היא צורך עבודה משא"כ הכא וצ"ע בזה) אמנם המעיין מש"כ בפ' ב' דהל' עבודת יוה"כ יתיישב בתירוץ מרווח טפי יעו"ש ועיין מש"כ עוד לעיל פרק ה' ה"ג וע"ע לקמן הל' קרבן פסח פ"א הי"ז יעו"ש היטיב.ובזה סליקא לה הלכות בית הבחירה. ה' יבנהו במהרה. ועלינו רוח ממרום יערה. לדעת הכל בידיעה ברורה. בנין הבית והעזרה. והחיל והסורג והבנייה והגיזרה. בעיר הבנויה על תילה והבצורה.
באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז · הלכות בית הבחירה פרק ח׳
א׳
שמירת המקדש מצות עשה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל אפילו לדברי האומרים להקדים המוזהר על המצוה מודים הכא שצריך להקדים מצות עשה לשמור ואם לא שמר עובר בלאו:
ב׳
והשומרים הם הכהנים והלוים כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל הכי איתא בתמיד ובמדות. וכדי שתבין למה הוצרך הרב להביא כל אלו הכתובים צריך להעתיק סוגיית ריש תמיד תנן בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבהמ"ק, והלוים בכ"א מקום. ושאלו בגמרא מנה"מ דבעינן שלשה שומרים. אמר אביי אמר קרא והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל. פי' אהרן ובניו הם ג' שומרים, אמרי אין שימור בעלמא אשכחן דבעי כהנים ולוים שימור. מיהו מתני' קתני בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו' ר"א אמר מסיפא דקרא שומרים משמרת למשמרת. כלומר הרבה שמירות ואי בחד מקום הוי כלהו. א"כ לא הוי אלא שמירה אחת: שנאמר אתה ובניך אתך לפני אהל מועד כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל מזה הפסוק למדנו שהכהנים סמוכים לאהל העדות. והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד ומזה למדו ענין אתה ובניך לפני אהל מועד שהוא שמירה: והחונים קדמה לפני אהל מועד וגו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל מזה הכתוב למדנו דשומרים בשלשה מקומות בין לשיטת אביי ובין לשיטת ר"א ולמדנו ג"כ דהכהנים לחודייהו נטרי ולוים לחודייהו נטרי. מדכתיב והחונים לפני המשכן לפני אהל מועד משה והדר אהרן ובניו שומרי משמרת הקדש. אהרן בחד מקום ובניו בשני מקומות. ממאי מדכתיב והחונים וכתיב שומרים. חונים לחוד ושומרים לחוד. ואקשינן ואימא כלהו בחד מקום, לא ס"ד מה משה בחד מקום לחודי', אף אהרן ובניו לחוד בחד מקום לחודיה, ר"א אמר כו'. למדנו שהכהנים שומרים מבפנים שלשה משמרות, והלוים שומרים מבחוץ, אבל היותם כ"ד משמרות לא ראינו בכתוב, אבל חלקו אותם לכ"ד משמרות ומצאו להם סמך ממה שנא' בדברי הימים למזרח הלוים ששה לצפונו ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאסופים שנים שנים לפרבר למערב ארבעה למסילה שנים לפרבר. הרי אלו כ"ד משמרות אעפ"י שקרא אותם כולם בפסוק זה לוים יש מהם ג' כהנים, והכי איתא בגמרא פ"ק דתמיד, ועדיין לא ידענו אלא שהוא מצות עשה לשמור, אבל לאו לא שמענו לפיכך הביא הכתוב ושמרתם את משמרת הקדש, ויש חולקים על הרב ז"ל בזה הלאו. אבל הרב ז"ל סמך על לשון המכילתא ושמרו את משמרת אהל מועד, אין לי אלא בעשה, בל"ת מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש: ד)
ג׳
ואם בטלו שמירה עברו בל"ת כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל לא מצאתיו מבואר, ומ"מ כלל הוא בידנו כ"מ שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא ל"ת והסמ"ג לא מנאו:
ד׳
מצות שמירתו כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל. גם שם נתבאר ובית אבטינס הוא מקום שבו מפטמין את הקטורת, ושם העלו דהיתה עלייה, ובית הניצוץ לא נתבאר טעמו. ופי' הרובין הם הנקראים פרחי כהונה ושם שאלו מאי שנא דהתם קרי להו פרחי כהונה והכא קרי להו רובין, ותירצו הכא דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובין. ופי' רובין מלשון רביא היינו ילד, א"נ מלשון רובה קשת שהיו מורים חצים. והראשון יותר נכון. ובית המוקד כבר נתבאר מקומו ולא הי' עלייה ושם הקשו על המשנה שאומר ומניחים בגדיהם תחת ראשיהם ותיפק לי' משום כלאים, ותירץ ר"פ לא תימא כו' אלא כנגד ראשיהן. ור"א מתרץ בגדי כהונה קשים הם. ופסק רבינו כתירוץ ר"פ, דמסייע לי' סוגיא דערכין ויתבאר בפ"ח מכלי המקדש. גם ביומא פ' בא לו הוזכר כן דלר"פ כנגד ראשיהן דוקא כי לא ניתנו ליהנות מהם. ומכריח כן מדין כלאים כמ"ש. ואעפ"י ששם ביומא משמע דמסיק דלא כר"פ. ופשוט דבגד"כ ניתנו ליהנות בהם, ומייתי ראיה מברייתא דקתני בה הכי בהדיא, ולפ"ז ליתא לדר"פ. ותחת ראשיהן נקטינן. אפשר דל"ק לרב פפא כי הוא מפרש דהיינו דוקא ליהנות כל זמן שהם עליו שלובשן לעבודה שאין בהם כלאים. כיון דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שרי אפילו יכול להפשיטן, אבל אחר שהפשיטן אסור ליהנות בהם. ואכתי ע"כ כנגד ראשיהם נקטינן מטעם הנאה. וא"נ אפשר דברייתא באותם שאין בהם כלאים ומדין הנאה לחוד מיירי אבל משום כלאים אסורי וכסוגיא דערכין, ואכתי כנגד ראשיהן דוקא ולא תחת ראשיהן. ואיתא לדרב פפא, גם שם הקשו למה ישנים ע"ג קרקע, ליעיילי להו מטות. ותירצו לאו אורח ארעא לעיולי מטות למקדש. והם דברי רבינו: ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב ופי' רובין נערים תרגום ילד רבייא והם הבחורים שעדיין לא הגיעו לחינוך עבודה:
ו׳
לא היו הכהנים השומרים ישנים כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל פ"ק דתמיד, והתם שקיל וטרי בטעמא אי משום דבגד"כ לא ניתנו ליהנות בהם, שלא בשעת עבודה או משום כלאים, דאיכא באבנט. ואמר ר"א בגד"כ קשין הם. ולית בהו משום כלאים, וטעמא לפי שלא ניתנו ליהנות בהם. והתם מוכח דאע"ג דתנן ומניחין אותם תחת ראשיהן לאו דוקא אלא כנגד ראשיהן. וכ"כ הרב ז"ל:
ז׳
אירע קרי לאחד מהם כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל גז"ש. ובגמרא אמרו מסייע לי' לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות, וכבר נתבאר דהיינו בפתיחות להר הבית כדאיתא בכיצד צולין: שהמחילות הפתוחות להר הבית כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל, אעפ"י שהם תחת העזרה. וכבר כתבתי שהלשכה אשר פתח המסבה בתוכה לא היתה קודש, דא"כ לא יכול ליכנס בקודש ומוטב היה לעמוד בבית המוקד, אלא בחול הי' פתחה: וטובל וחוזר ויושב אצל אחיו הכהנים כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל וא"ת והלא בית המוקד בעזרת נשים לחוד היתה וטבול יום משתלח משם. וכיון דהמחילה פתוחה להר הבית יצא משם או יעמוד ולא יחזור לבית המוקד, וי"ל כיון דטבול יום בעזרת נשים מדרבנן הוא לא גזרו בכה"ג משום צוותא ולא יהיה שם יחידי, וכן דקדקתי מדקאמר וחוזר ויושב אצל אחיו הכהנים, ולא קאמר וחוזר ויושב במקומו. ובבקר יצא והולך דרך המסיבה דמחילות לא נתקדשו אפילו בקדושת הר הבית ראב"י חולק ואומר שאינו חוזר לבית המוקד אלא יצא והולך לו בטדי. והוא השער הצפוני משערי הר הבית:
ח׳
והיכן היו הלוים שומרים כו' כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל מדות פ"ק ככל דברי רבינו: שהרי הכהנים שומרים כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל נתן טעם למה לא היו שומרים הלוים על שבעה שערי העזרה אלא על חמשה , שהרי הכהנים שומרים על שני השערים:
י׳
ומעמידים ממונה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל בתמיד ובמדות משנה כלשון רבינו עד הסוף הפרק:
י״א
בשחר קודם כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל, הכל בתמיד פ"ק ופי' בודקין את העזרה מן הטומאה. וברור הוא, שבשבת היו צריכים להדליק מערב שבת, כי אין הדלקה זו דוחה את השבת:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות בית הבחירה פרק ח׳
א׳
מצות קו לשמר את המקדש דכתיב ושמרו את משמרת אהל מועד ושמירה זו אינה מפחד אויבים אלא כבוד לו ושמירה זו מצותה כל הלילה כדרך השומרים והשומרים הם הכהנים הלוים דכתיב ואתה ובניך אתך כלומר אתם תהיו שומרים לו וכתיב והחונים לפני אהל מועד וגו' משה אהרן ובניו משה לוי אהרן ובניו כהנים: אזהרת ר שלא להשבית שמירתו דכתיב ושמרתם את משמרת הקדש ולשון שמירה אזהרה היא דהשמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.
ד׳
מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ. הכהנים שומרים בשלשה מקומות דכתיב אהרן ובניו שומרי משמרת המקדש אהרן בחד מקום ובניו בשני מקומות דכתיב שומרים משמרת למשמרת הרבה שמירות ואי בחד מקום הוו כולהו אם כן לא הוי אלא שמירה אחת ובבית הניצוץ ובבית המוקד ובבית אבטינס היו שומרים שעליות לא נתקדשו בקדושת עזרה ובית המוקד חציה בחול ושם היו יושבין והיו במקום גבוה שהכהנים שומרים מלמעלה דכתיב וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר דהיינו שמירה שהם שומרים כמו כן בא הכתוב ולימד שילוו עליך שיהיו טפלין לך בשמירתן שאינם שומרים בגובה כמותך אלא למטה אצל השערים דלכך קרי להו בקרא שוערים ושמירת לוים נמי ילפינן מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה והדר אהרן ובניו שומרי משמרת הקדש דהא קרא לא חשיב משה בהדי כהנים דמדכתיב והחונים בראש הפסוק שמע מינה הכי מידריש החונים לפני המשכן קדמה משה והדר אהרן דאם היה משה עמהם לא היה לו לכתוב והחונים אלא לפני המשכן קדמה משה אהרן ובניו ושיהיו הלוים שומרים בכ"א מקומות ילפי' מדכתי' בדברי הימים למזרחה ליום ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה לאסופי שנים שנים לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים ותלתא מינייהו כהנים וכ"א לויים דבכ"ד מקומות נקראו כהנים לויים.
י״א
וסמוך לעליית עמוד השחר בודקין את כל העזרה שזה מכלל השמירה ואומרים שלם הכל שלם והעמידו עושה חביתין להחם חמין לרבוכה של מנחת כהן גדול הנעשית במחבת דכתיב מורבכת תביאנה מלמד שנעשיה ברותחין כל צרכה. ויש בענייני הלכות אלו דברים מדרבנן משום סייג לתורה סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:
ואם בטלו שמירה וכו'. ונראה לענ"ד כונת רבינו ע"פ מ"ש מרן בה"א שהוא סיפרי זוטא והוא מ"ש בסיפרי וז"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בלא תעשה בעשה מנין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש נמצא דשמירת משמרת הקדש הוא העשה וקאי בין לזרים בין לכהנים והלוים ומה שסיים רבינו דאיכא לא תעשה ג"כ לכהנים וללוים הוא ממ"ש במכילתא הביאה רבינו בספר המצוות עשין כ"ב ולא תעשה ס"ז ושמרתם משמרת אין לי אלא בעשה דקאי ג"כ לכהנים וללוים בלא תעשה מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש והיינו כתוב שלאחריו ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח וא"כ העשה הוא כתוב אחד והלא תעשה הוא כתוב אחר ואף דהלא תעשה הוא על העשה ממש וכמ"ש רש"י סדר משפטים ליתן לא תעשה על העשה ועיין להחבי"ב בנימוקיו על רבינו. אך קשה על רבינו דלא כתב כשביטלו השמירה עברו גם העשה ודוק. ומתוך הכתוב כאן אין מקום למ"ש בספרי תועפות ראם סדר תצא בסוף לשון מוצא שפתיך יעו"ש שאין בהם לא טעם ולא ריח.
י״ב
חוץ מלילי שבת וכו'. כתב מרן ואע"ג דקי"ל דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מערב שבת עכ"ל. וע"פ דבריו אלו הנה מקום אתי ליישב למאי דקשיא לי בש"ס בפ"ק דיומא אהא דתנן ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה תנא לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכינור אלא בפה דאמאי לא היו מעסיקין אותו בנבל וכינור הרי אין שבות במקדש ואיסור ניגון בנבל וכינור אינו אלא משום שבות גזרה שמא יתקן כלי שיר וכמ"ש רבינו פכ"ג מהל' שבת יעו"ש. אמנם כפי דברי מרן לא קשה כיון דהיה אפשר לעסוק עמו בפה לא התירו שבות אף דאין שבות במקדש. האמנם קשה לי טובא בדברי מרן ממ"ש איהו גופיה בפכ"ג מהל' שבת ה"ד וז"ל ואין להקשות מדתנן ביומא שהיו מכין לפני כהן גדול באצבע דשאני מקדש שאין בו שבות עכ"ל, ואי כדברי מרן דלכאן אמאי הותר להכות באצבע במקדש הרי אפשר להקיצו בענין אחר וכיון שכן אף במקדש איכא משום שבות וכמ"ש כאן. ונראה ליישב דעד כאן לא כתב מרן חילוק זה אלא דוקא בשבות חמור כגון הך דטלטול נר וכיוצא דקרוב הדבר שיבוא להטות ומכבה ומבעיר כל כי האי כיון דאפשר בלאו הכי לא התירו אבל גבי כהן גדול שמכין לפניו באצבע שהוא שמא יתקן כלי שיר שרחוק הדבר שמהכאת אצבע יבוא לתקן כלי שיר דבשלמא לנגן בכלי שיר קרוב הדבר שיבוא לתקן שמא יקלקל ע"י השיר ויתקנהו ומשו"ה לא היו מעסיקין אותו לכהן גדול אלא בפה וכדכתיבנא לעיל דהוי שבות חמור וכדכתיבנא ברם בהכאת אצבע שהוא שבות קל וכדכתיבנא אף שאפשר להקיצו בענין אחר לא חיישינן מאחר שאין שבות במקדש. ומצינו בדברי הראשונים חילוק בין שבות לשבות וכדכתיבנא וכמ"ש התוס' בעירובין דף ק"ב ע"ב ד"ה והעליון ובד"ה הא בלחה ששבות קטן התירו וגדול לא התירו יעו"ש א"כ ממנו נקח דס"ל בדעת רבינו דבשבות גדול אין להתיר כל שאפשר בלא"ה ובשבות קטן התירו במקדש אף דאפשר בלאו הכי וכדכתיבנא. וראיתי להרב מל"מ שהקשה על דברי מרן ממ"ש מהר"י איסרלן דלהקיש באצבעו בשבת לשתק את התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש וכו' ואם כדברי מרן על כרחך טעמא לאו משום דאין שבות וכו' דהא אפשר להקיצו בענין אחר וכו' עכ"ד, ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים טובא דאיך הוה מצי להכריח דמותר משום דאי הוה אסור במקדש נמי הוה אסור כיון דאפשר להקיצו בענין אחר הרי מרן גופיה שהוא המחלק בכך בין כשאפשר בענין אחר ללא אפשר אפ"ה בההיא דכהן גדול דמכין לפניו ס"ל דמותר מטעם דאין שבות במקדש אף דאפשר להקיצו בענין אחר וכמ"ש בהל' שבת וא"כ על כרחך צריך לחלק בין ענין לענין וכבר חילקתי בעניותי בין שבות חמור כגון טלטול לשבות קל וכמ"ש לעיל וא"כ מה קושיא יש מדברי מהרי"א לחילוק זה. ולענ"ד בלא"ה נמי אין להקשות על מרן מדברי מהרי"א מאחר דבעיקר הדין פליגי דלרבינו אסור להכות באצבע בשבת ומהרי"א מתיר מכח ההיא סוגיא א"כ מרן מחלק לדעת רבינו אף דמהרי"א פליג בכך דכמו דפליג בעיקר הדין ה"נ פליג בחילוק זה. וע"פ חילוק זה דכתיבנא לדעת מרן בין שבות חמור לשבות קל ניחא מאי דהוה קשה על מרן מהא דאמרינן בעירובין דף ק"ג מתניתין חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ויעו"ש בש"ס ולפי דברי מרן שכתב כאן דכל דאפשר בנרות הדלוקים מערב שבת לא דחינן שבת א"כ גבי יבלת נמי אפשר לעשותו מאתמול וכמו שיעו"ש שם בש"ס ובריש פ' אלו דברים בפסחים דף ס"א יעו"ש, וע"פ חילוק זה דכתיבנא יש ליישב דחתיכת יבלת הוא שבות קל ודו"ק. עוד הקשה הרב מל"מ ממ"ש רבינו בפ"ב מהלכות עבודת יום הכפורים שאם היה הכהן זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל וכו' ואי כדברי מרן למה היו עוברין על שבות כיון שהיה אפשר להחם מים דלית ביה איסורא יעו"ש. ולענ"ד יש ליישב דזה שכתב רבינו או מערבין מים חמין במי המקוה היינו בשאי אפשר לליבון עששיות דלכתחילה צריך עששיות והוא ע"פ הירושלמי שם ביומא דפריך ויחם לו חמין ומשני כדי שלא יהיו אומרים ראינו כהן גדול טובל במים שאובים והכי משמע לישנא דתלמודא דידן דאמר ר' יהודה עששיות של ברזל היו מטילין למים וכו' דלפרושי מתני' דקאמר ומחמין לו חמין קאתי וקאמר דהיינו ע"י עששיות ולא כדמשמע סתמא דמתני' דהיינו דמחמין לו מים וא"כ מוכרח מאחר דלא פליגי תלמודא דידן עם הירושלמי דמ"ש רבינו או מערבין מים חמין היינו בדיעבד היכא דלא ליבנו או היכא דאי אפשר לליבון אבל לכתחילה צריך ללבן ולא למים חמין והשתא משו"ה היו עוברים על שבות דרבנן בליבון כדי שלא יאמרו הכהן גדול טובל במים שאובין וכמ"ש בירושלמי ודוק. [מחתני רך וטוב נקצץ בלא זימניה החכם הנעלה יעקב הלוי נ"ע].
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות בית הבחירה ח׳, מתוך הלכות בית הבחירה שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
