יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, פ״ה

ולכן חשב המן לפני המלך אין להתנצל כי ראה כי כלתה אליו הרעה דמה יאמר אלו הייתי יודע דהמלכה יהודית לא הייתי מדבר כי לפי דבריו שאמר ודתי המלך אינם עושים אינו מציל מה שהיא מלכה ואם יאמר שמ"מ אין למלכה להאשים כי לה כח כמו מלך ח"כ יגלגל עליו השנים למ' חרצת משפט ושתי למות אבל המן חשב כי אסתר לא ידעה שאמר למלך ודתי המלך חינם עושים א"כ חשב להתנצל אלו ידע שהיא יהודית לא גזר כלל ולכך עמד להתחנן לפני אסתר ולא לפני מלך ובאמת סוד ה' ליראיו הם יודעים הכל ויודעים ג"כ מהצנה רק שפחדו אולי יגרם החטא וכן הוא ברבה ראוי היו ישראל בימי המן לענוש והיינו כמ"ש כי מרדכי ראה גם הצלה בנבואה אלא שאמרו יעקב נתיירא איך נחנו לא נתיירא מחטא אשרי אדם מפחד תמיד מחטא כי בעו"ה החטא מקלקל הכל כל הקיצות שאמרו כל החכמים בספריהם ח"ו לא כזבו רק היה הקץ רק חטאינו גרם שנתבטל בעו"ה הלא המה ראו הכל בנבואה כמבואר בירושלמי ששמואל ודוד תקנו כ"ד משמורת ואמר המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אמונה גדולה הי' שאין משמר נוטל ושונ' ביובל בשדה אחוזה החוזר לאנשי משמר: