אבל הענין כך כי תמהו מפרשים מה החריד על המי הוא לא ידע כי המלכה יהודית אלו היה יודע שהיא יהודית לא היה עושה ולכך כתבו שהמן נבהל ומחמתו סגר עליו המדבר והתנצלות הנ"ל אבל באמת כיון שהמן נתן טעם במלשינו אצל המלך ודתי המלך אינם עושים כי עוברים על חקיו כי כל נמוסם וחגם וענינם היה אז הכל ע"פ מלך כנ"ל וחשבו למלך לאלוה הארץ ולכך חרץ משפטם למות א"כ מה יועיל שהיתה המלכה יהודית מכל מקום אם היא אינה שומרה דת המלך משפטה להמית בלי חמלה כי כך חרץ ממוכן משפטה בושתי על אשר לא עשתה מאמר המלך שהיה במשתה ין ומכ"ש מה שקבע חוקות לא יעבור בישוב הדעת וכדומה ולא ינצל כלל בשביל היותה מלכה וכך נאמר בדברי חז"ל קינא בושתי וקטלה קינא בדידי וקטלא והיינו הכל משרש וטעם אחדכמ"ש והנה המן אמר זה לאחשורוש בהיותו אתו עמו ואין זר עמו א"כ לא עלה ברוח המן שיהי' אסתר יודע' מן דברים וענינים שלו מה שאמר לאחשורוש אמנם אסתר ומרדכי ידעו הכל מרה"ק:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, פ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.