אבל כי אז היו חושבים כי המלך אלוה על ארץ ולו יהיב יקר ושלטון והשם הסיר השגחתו ומסרו למלך על ארץ ולכך אמר המן ישן הוא היינו שסילק השגחתו והכל ביד מלך תחתון ולכך בימי דניאל שמו השרים חיוב מיתה מי שיתפלל לה' כי אם למלך כי הוא אלוה על ארץ ובספ' יהודית המקובל לנוצרים נאמר כאשר אחירם מבני עמון יעץ מבלי ללחם עם יהודים כי ה' בעזרתם כעס עליו הילפורנס שר צבא כי מחרף בזה למלך כי המלך הוא אלוה על ארץ וכפר עדות ידידיה אלכסנדרי בספרו פילון היה זה בזמן אחשורוש ולכך שנא יהודי כי חרה אפו אשר הרגו בבית שר צבאו הנ"ל ע"ש. עכ"פ היה זה אצלם לחוק מאומות כי המלך בארץ אלוה ובברכת המזון שלנו קבעו חז"ל בברכה שלישית להזכיר מלכות בית דוד אסרו להזכיר מלכות שמים ואפי' ביעלה ויבא אין להזכיר מלך להבדיל בין מלכותא דרקיע לארעא והיינו להוציא מלב הטועים המייחסים למלך התחתון תואר לאלהו':
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, ע״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.