ואמרו בגמרא דנדה מצות בטלות לע"ל ופי' התוספ' בעת תחית המתים יקיימו המצות רק כאינו מצווה ועושה ויש להבין כיון דגדול מצווה ועושה מה יהיה בזה תועלת לישראל בעת תחיה שיהיו אינו מצווה ויהיו נגרעים משלימתן וצ"ל דודאי מסברא אין מצווה ועושה עדיף דעשה מעצמו בלתי צווי רק הטעם דמצווה ועושה עדיף משום דבזה איכא גירוי יצר הרע ובזה ליכא והנה לע"ל לא יהיה יצר הרע כלל א"כ הדרינן לסברא דאינו מצווה ועושה עדיף והנה אמרו דישראל היו יכולים לטעון מודעא רבה אנוסים היינו אבל הדר קבלוהו בימי אחשורוש ולפ"ז מקדם כשקיימו התורה היו בגדר אינו מצווה ועושה דהרי יכולים לפרוק עול ולומר אנוסים היינו אבל מן זמן מרדכי ואילך דקבלו ברצון הרי הם מצווים ועושים ולכך צוה מרדכי להיות עושים י"ט בקבלת התורה אבל עיקר תפארת ישראל בקיום התורה הוא ע"ז כמאמר עליך הורגנו כל היום אם שכחנו כו' הלא אלהים יחקור זאת וגם גדר עריות בקריבות איש ואשתו המצווים בזה ומ"מ סוגה בשושנים ושבטי יה עדות ובזה אנשי כה"ג דהמיתו ליצה"ר דע"ז וגם נקרוהו לעין יצה"ר דעברה מבלי לשגר בקרובים וא"כ בזה יותר טוב מאין מצווה ועושה ולכך לא קבלוהו לי"ט דיותר טוב היה אם היו אינו מצווים ועושים דשלימתן יותר כמו בתחיית המתים אם יקיימו המצות כנ"ל ולכך אף דבהרבה דברים אינם מצווים ועושים עדיף לא קבלוהו לי"ט כיון דמה דמרויח בזה הפסיד בזה:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, נ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.