יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, נ״ה

הדור אתם ראו כמה נתחכמה הצדקית הלזו להציל מחיבוק ונישוק וקריבה דג"ע ובעו"ה אוי לנו כי חטאנו ומרינו בה' להיות קריבה דג"ע היתר גמור לחבק בתולה ולנשקה והיא לא מטוהרה ונדה מג"ע גמור וישים לחוק בישראל חתן וכלה לפרוץ בכל קריבות דג"ע ואם הבנים שמחה בראותם בתה ובעלה לטבח לאש גיהנם יובלו אוי לנו כי היתר לצחק בבתולה ואיך אתאפק ולא אוריד כנחל דמעה אם נשאל שאל מאתי אחד שמבקשים להורגו או ינשק לבתולה נדה אני מורה ובא כחק ומשפט הש"ע להיות נהרג ואל יעבור וימסור נפשו למיתה ואני רואה בעו"ה הפוכי מוסרים נפש ביגיעה לצחק ולעשות כל קורבא ובעו"ה בחטא זה ימותו נערים וזקנים מבלי תשובה וחרטה על כל פנים כי זהו להם להיתר גמור כאשר אמרתי כמה פעמים שאדרבה איפכא מסתברא העולם עושים צחוק באיש זה אשר ימאן סחי ומאוס ישימהו יקראו חסיד שוטה ובעו"ה כמה כרכרים כרכרו הפוסקים ברופא אי מותר למשמש דפק אשה נדה והם פורצים פרץ ומקרבים ביותר עם א"א והולכים עמה בעגל' אחת לטיול וזהו באשתו נדה אסור מכ"ש בא"א ועבירה גוררת עבירה בעוה"ר אשר לא אוציא מפה בגנותן של ישראל אבל כל איש יודע מכאובו כמה פשתה נגע צרעת הזה וזהו גורם סילוק שכינה כמ"ש וראה בך ערות דבר ושב מאחריך ונחנו צועקים מדוע צמנו ולא ראינו עבר הקיץ והסתיו ולא נושענו בעו"ה ואין איש שם על לב אשר בעו"ה גורמים לשכינה שתסתלק מאתנו: