אבל עוד יש בזה לומר כי ודאי המן אמר ודתי המלך אינם עושים א"כ הם חייבים מיתה ואין ביד המלך לחמול ושתי יוכיח דריוש עם דניאל יוכיח וחזקה שמשנה למלך כמו המן לא יכזב ולא יאמר דבר כי אם לאחר חקירה ובירור הדברים שאינם עושים דת המלך רק ה"מ אם היה כך דת המלך בלי מכירה ולקיחה תמורתם כסף אבל בלקחו כסף מכירתם מזה אות כי לא התחייבו משפט מות רק עלילה בעלמא והמן אויב להם ושוחר רעתם כי אלו חייבו מיתה מה צורך לקנין מעות ומה איכפת ליה להמן ליתן עבורם כסף הלא משפטם חרוץ ובזה הרגיש אחשורוש ולכך אמר הכסף נתון לך כי הקנין יהיה לבוז ויהיה ניכר העלילה רק כטוב בעיניך עשה בהם כי הם חייבים מיתה והמן לרב גסות רוח כי הוא העשיר למלך והמלך הוצרך לכסף שלו כתב בדת שכך הפריז למלך מעות בעבורם וכי המה מכורים בכסף ומזה העלילה ניכר לכך מרדכי כאשר שלח לאסתר להתחנן אל המלך שלח לה פרשת כסף אשר אמר המן וכו' כי עי"כ מצאה פ"פ להשתדל כי שקר ענה המן ולכך כאשר אמרה אסתר נמכרנו להשמיד ולהרוג חרה אף אחשורוש כי זהו לבוז למאוד וכאשר אמרה באמת וכדי בזיון וקצף שימכור אומה שלימה כי אלו חייבים מיתה מכירה זו מה טיבו וע"ז אמר אחשורוש מי זה וכו' ולכך כל ענין פורענות המן היה ע"י שאחשורוש נתן לו הכסף ולא ביקש המכירה:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, נ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.