ובזה יש להבין שתיקן להיות מדבר בלשון עמו ועיין תוס' הנ"ל שכוונתו שהיא תדבר כלשון בעלה מה שייך להך דושתי אבל באמת מה זו טענה דיבזו הנשים בעליהן כל כי האי דבעל מבקש מאשתו דבר פריצות וחוצפה כזה יהיה דנשים ימרדו בם ויבוזו אותן ותבוא עליהן ברכה אבל היא ושתי לא דברה רק לשון עמה כשדית והנשים אשר שם מפרסי ומדי' לא הבינו הלשון רק הרגישו מתנועת הדברים וענין האמירה ותשובה כי היא מסרבת לשמוע בקול הסריסי' בדבר המלך והם לא יחשבו כי דבר המלך היה לדבר מגונה כזה רק יחשבו שמרד' בדבר המלך בשאר דברים וממנה ילמדו שאר נשים למרוד ולבזות בעליהן וזהו הואיל ודיברו לשון כשדי אבל אלו היתה מדברת כלשון עם בעלה המלך לשון פרסי ומדי היו יודעים הנשי' טיב השאלה ותשובה ולא בא לבוז לכן היה תקנה שמכאן והלאה תדבר האשה כלשון בעלה וליכא חשש הנ"ל עכ"פ מכל הנ"ל נשמע דדניאל ששפט היה למגדר מילתא:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, מ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.