ואמרו בגמ' ממוכן זה המן מכאן שהדיוט קופץ בראש וכתבו התוס' במדרש יש שהיה דניאל וכו' ויש להבין מה כוונת התוס' בזה להעתיק מדרש הסותר הגמ' וגם מה ענין לממוכן הדיוט עיין בסנהדרין דעמשא נחלק עם יואב אם מחויב לשמו' למלך באמרו לעבור על מצוה ע"ש והנה כל שרי פרס ומדי חשבו כי דת המלך לבטל דת תורה חייבים לשמוע בקול מלך ולכך השליכו לדניאל לגוב אריות הואיל והתפלל לה' נגד דת המלך אף שדת המלך היה נגד דת ה' אמנם דניאל חשב כי אין רשות לדת המלך לבטל דת ה' ולכך התפלל והנה לדעתם ושתי חייבת מיתה שעברה ציוי המלך ואם הוא לדבר עבירה לילך ערום וכבר גדרו א"ה בעריות מימי מבול מ"מ דת המלך קודם אבל על דניאל איך שפט הוא למיתה דהוא בעצמו ס"ל כי אין דת המלך יכול לבטל דת הבורא וצ"ל דלכך אמר לא על המלך לבדו כו' והוא מגדר מילת' לבל יבואו כל השרים לבזיון ורשאים לעשות חוץ לדין:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, מ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.