ובאמת רבים תמהו וכן חז"ל בושתי שנתכוונה לדבר עבירה למה סירבה לבוא אבל הענין כי אמרו בגמ' ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד האידנא לאו טוב וכו' אלא שבת היה ועדיין הקושיא אינו מיושב אלא דיש לדקדק במשמעות הפסוק דלכך צוה להביא ושתי ערומה היותו נפתה ביינו והרב' קלות ראש וזנות יין ותירוש גורם טוב לב ביין. אבל זהו באמת אינו דאף דלא היה נפת' ביין צוה כן דהא לדבר עבירה נתכוונו כמ"ש חז"ל וע"ז היה כל קוטר כוונת המשתה אבל כל כוונתו היה בזה להכשיל לישראל כי אלהינו שונא זימה וכתב בס' מנות הלוי בשם סודי רזיא דבשבת לא היו ישראל הולכים לסעודה היותו בגינ' פן יתלשו עשבי' או יחללו שבת בכיוצא בזה וא"כ אז נכזבה תוחלתו לישראל ולכך לולי דנשתכר לא היה מצוה:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, ל״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.