אבל באמת אלו קבעו למגילה ופורים למצות דרבנן פשיטא דהוא נכון רק הם קבעו למצוה קבלה כאלו היא מצוה דאורייתא ונאמרה מפי נביאים ולא מגזרת חכמים וזהו בגדר בל תוסיף ואלה המצוה שאין נביא רשאי לחדש וכו' דא צריך ישוב ולכך צריך הסכמה משמים ולכך לא קשיא מעירובין ונט"י דתיקן שלמה כי בתורת גזירה רשאים והוא בכלל בל תסיר כמבואר בגמ' אבל הם עשו בתורת מצוה חדשה וצריך להבין באמת איך רשאי להוסיף אבל הוא הדבר כי אז להנצל מעונש אמרו מודעה רבה לאורייתא רק הדר קבלוהו ואם כן בטענה מודעה וכו' פסקו לאו דלא תוסיף דטענו על כולם בכלל אונסי' רק אז קבלוה ברצון וכשקבלו הלאו דלא תוסיף ברצון מחדש הי' זה בתנאי לבל יהי' מקרא מגילה בכלל בל תוסיף וכל התנאי קיים ולכך הרשהו למקרא מגילה להוסיף כי היה בכלל תנאי קבלת התורה וזה קיימו למעלה מה שקבלו למטה להיות בכלל מצוה רק קשה הא אלה מצות וכו' ולא בשמים היא וע"ז אמרינן קיימו מה שקבלו כבר וא"כ היה זה בכלל התנאי קבלת התורה:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.