יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, צ׳

לכן עם ה' חזקו ואמצו ברכים כושלות השמע עם קול אלהים ולא יחת כי בכל יום יוצא ב"ק מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה היש עלבון גדול יותר מזה כי נותנים בנותיהם לעם ארצי' לא ידעו בין ימין לשמאל ואין ספק שהם בעלי עבירה כי לולי תורה מי יעמוד בפרץ נגד שאור שבעיסה והמחמץ אפי' באלף לא בטיל וישימו זהב כסלם ובחורים בעלי חמד אשר ה' בקרבם בני אלהי חיים ימאסו לקחתם וכבר אמרתי שע"ז נאמר כסף וזהב הרבתי לכם והם עשו לבעל אי שוטים ידעתי אם יבא א' ותראו כי קצין נכבד ראש ופאר הדור רוצה בכבודו מכבדו ומסלסלו בין כתיפיו ישכן הלא לא יתמהמהו לשדך אתו כי אחות יש לו בבית נדיב והוא יכלכל סיבתו ובחור אחד בעל תורה אשר הקב"ה רוצה בכבודו ואין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ומכבדו איך לא ימהרו לשדך אתו בכל אופן והוא גברא דמרא עלמא חפץ בו וע"י כן בעו"ה תפוג תורה ואבדה חכמת חכמים ובעלי תורה ימותו כי תמיד אראלים ומצוקי' תופסי' בצדיק והקב"ה רצון יראיו יעשה וממלא רצון מצוקים אבל אם הקב"ה רואה שאינם משגיחי' בכבוד התורה וטוב להם דינר אחד ממאה דברים בתורה א"כ מה לו לעשות חפץ מלאכי מעלה אשר חפיצים ומשתוקקים לחברת הצדיק ות"ח ומסכים ע"י ולישראל משפיע עבורם מאות דינרי' ודטב' ליה עבדי ליה והקב"ה מקפיד בכבוד צדיק יותר מכבודו ומבטל רצונו מפני רצון צדיק כמ"ש בגמרא דסנהדרין בפ' חלק וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו ממשמע שנאמר העיר הזאת אינו יודע שהוא יריחו אלא עיר הזאת אעפ"י שאינו שמו ולא עיר אחרת ע"ש יריחו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה תניא באבירם בכורו לא הי' לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו הי' לו ללמוד וממשמע שנא' באבירם בכורו א"י ששגוב צעירו אלא מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב: