יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, מ׳

אמנם מי שנטה אחרי תאות הזמן ודבק במותרות והבלי עולם עד שנשקע ונטבע רוחו ונפשי בדיבוק הגוף בדברים כאלה קשה פרידתו ואם ידבק ברוחני מלמעלה זה מושך לכאן וזה מושך לכאן וקשה מיתתו עד לבסוף שיחלש כח הגוף ויתדבק ברוחני וזהו צער המיתה והחלי והנה המקונן הזה כינה לחיבור הלזה גוף ונפש ורוח לויתן כי הוא לשון חיבור ודיבוק כדכתי' העתידים עורר לויתן וכו' ודימה ענין הנ"ל לחכה כמו שנותנים חכה במים ודג לוקחו בפיו ואח"כ מושכי' החכה למעלה ועי"כ בע"כ הדג נמשך עמו וכן הזה כי ע"י תוספת השפעת רוחני מתדבק בו הנפש ורוח וכשאח"כ נסתלק השפע והארת רוחני למעלה אף זהו נמשך עמו מהגוף ומסתלק מגוף ועולה למעלה והגוף כחומר מת: