יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, כ״ה

אך זהו בחטא נחש שהזווג היה ע"י חימוד לתאו' יצה"ר אבל קודם חטא אדה"ר לא היה ערוה כלל והיה הזווג בלי יצה"ר כלל כי אם כמו קיום שארי מצות וכמו שיהיה לע"ל אי"ה כאשר יבער רוח טומא' מהארץ לא יהיה זווג בחלק יצה"ר כלל כי אם כאשר ירצו לקיים מצות עונה יתפללו לה' ויתן להם כח זווג להקים תולדות וכן היה ביצחק כי בעקידה כבר היה בגדר תחית המתים וכלה ממנו יצה"ר ולכך כשהיה רוצה לזווג ברבקה היה צריך תפלה ולכך כתיב ויעתר יצחק לה' לנוכח וכו' כאשר האריך בזה במדרש הנעלם והבן כי מפאת יצחק באמת לא היה ראוי יעקב שהיה צדיק לעשות שום נדנוד חטא כי לא היה מחולל בחטא רק מפאת רבקה כי ממנה לא כלה חמדת יצה"ר ולא הגיעה עדיין לגדר תחיית המתים וא"כ מה שחטא יעקב היה הכל מפאת רבקה וזהו מאמרה עלי קללתך בני שאם יהיה נתייחס לך חטא ופשע עלי תבוא כי מצידי קרה לך זה בן כסיל תוגת אמו וא"ש א"כ מה שאמרו שמתו בעטיו של נחש כי באמת מתו כמ"ש בקרא אין אדם וכו' ולא יחטא רק למה היה זה בעטיו של נחש שגרמה כל הזווגות ותולדות הן מפאת חמדת יצה"ר ובזה נתעולל שצדיק בארץ חוטא וסוף אדם למות וא"כ עטיו של נחש ואין אדם צדיק וכו' הכל חד וזהו גורם זה ולכך ע"י יצה"ר דעריות דגורם חימוד הוא הגורם לאין אדם צדיק וכו' וגורם מיתה ולכך אמרו ויגע בכף ירכו והיינו כמ"ש כי יש לו חלק בזווג ואבר התשמיש הוא הגורם מיתה לצדיקים ולכך דרשו שגרם מיתה לצדיקים והנה במיתת צדיקים יש לנו לעורר בתשוב' כי זהו תכלית ועיקרו של הספד ומה יועיל בכי ודמעה בלי תשובה וחרטת חטא ועזיבת פשע: