יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, י״ג

אבל הענין כך כי אמרינן בגמרא דתענית תלינן קלקלה במקולקל כי ט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ונחרב הבית דכתיב ויבכו בלילה ההוא אמר הקב"ה אתם בוכים בכיה של חנם ואני אקבע בכיה לדורות וכבר פי' המפרשים לכך אמרינן תלינן הקלקלה במקולקל ולא אמרינן דחטא גרם הואיל ובכו בכי' של חנם ואלו בכו בשאר ימים היה גם כן דאין החטא כ"כ גדול עד שלא יזכור ה' הדום רגלו מקום מקדשו ביום אפו והיד ה' תקצר לענשם בשאר פורענות ברחמיו המרובים רק הואיל היום ההוא וכן בלא"ה לפורעניות ויום קלקלה אין בו חנינה ולרך היום גורם שבאף וחימה עשה ה' שפטים וגזר עליהם חרבן וגלות וזהו מאמר תלינן קלקלה במקולקל שהיום גורם. אך לפ"ז יש להבין דהא הגמרא הוקשה כי תחשוב ארבעים יום לא מלאו ט' באב ומשני תמוז דהאי שתא מלוי מלי' דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי וקשה הלא דרכי חסד ורחמיו מרובי' ולא תמו חסדיו עם ישראל וקורא הדורות מראש לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ולדבר טוב על עמו למה המציא ועיבר תמוז כדי שיקרה ביאת מרגלים בט' באב ויהיה יום קלקלה לגרום גלות וחורבן בהמ"ק ולא הניח סדרן וקביעת חדשים כסדרן בכל שנה ושנה תמוז היה חסר וא"כ יהיה מקלע ביאת מרגלים ביו"ד אב ולא יהיה יום קללה ולא כ"כ עונש לישראל ולא יחריב הבית וכי ח"ו חדי קב"ה בפורענות של ישראל: