אבל יש להבין דמה חרדה שחרדה זקנים ברואם שועלים הלכו הלא מקרא מלא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אבל כבר כתבו התוס' דאמה כלי' עורב הסירו בבית ראשון הואיל ושרי' שכינה לא באו שם עופות וידוע דקדושת שלמה בטל אבל קדושת עזרא איכא למ"ד דלא בטל ואיכא למ"ד דבטל ועיין ברמב"ם בהל' בית הבחירה והראב"ד ונתן הרמב"ם טעם דלא בטלה כי אע"פ ששמם בעו"ה השכינה לא זזה משם ועדיין קדושתו עליו וזהו היה ענין בכיות זקנים כי הם חשבו שקדושת עזרא לא בטלה והטעם כמ"ש הרמב"ם כי עדיין שכינה שורה שם ולכך שפטו הא דקונן ירמיה שועלים הלכו בו היינו בחורבן בית שלמה דבטלה קדושה והיינו משום דנסתלקה שריות שכינה מכל וא"כ שועלים הלכו בו כי אין כאן שכינה אבל בבית שני דאע"פ שחרב לא בטלה קדושה משום דשכינה שורה א"כ אין לשועלים להלך בה כמו באמה כלי' עורב ובהר סיני צאן ובקר אל ירעו וכו' לכן כשראו אף בחורבן בית שני שועלים הלכו ומזה שפטו כי גם בבית שני יש סילוק שכינה בכל ובטלה קדושה בעו"ה על זה התחילו לבכות כי פנה הוד שכינה וחשבו כי המציץ אחר כתלנו ולשוא שמרנו:
יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, קי״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.