יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, ט׳

כללו של דבר כל חסרון הבית הוא חסרון השכינה וזהו מ"ש הרמב"ם דלכך לא בטל קדושת הבית דשכינה שורה אף בעת חרבן אבל למ"ד בטלה קדושה אף השכינה סלקה שרי' ולכך בטלה קדושה ומבואר במדרש דנחלה היא היכל ובית הוא העזרה והר הבית ובזמן שקדושת הבית במקומו אסורי' זרים לכנוס להיכל העזרה וסביבה מותרים זרים לכנוס אבל לא נכרים וזהו שמקונן הנביא על ביטול קדושת הבית וזהו לאות על סילוק שכינה וצווח נחלתנו נהפכה לזרים הרצון כי אפילו זרים מותרים לכנוס לשם וא"צ דוקא כהנים בתינו הוא העזרה וסביבה לנכרים שאפי' נכרים יכולים ורשאים לכנוס כי בטלה קדושה וזהו לראי' שסילקה השכינה עצמה וע"ז ידוו כל הדווים ולכך אמרו כמהפכת סדום כי הסתלקות השכינה בעו"ה היה מתחיל ממקום קדוש ביותר ראשון מק"ק ואחר כך מהיכל ואח"כ מעזרה וכן הכל ורש"י פירש בסדום נאמר ויהפוך כי ישבו בסלע והיה ההיפוך מלמעלה למטה וא"כ אף בזו היתה כך שהתחיל הפורענות מלמעלה למטה ולכך אמר כמו הפיכת סדום והנה כשבטלה קדושה נקרא הבית נחלתנו אבל כשלא בטלה קדושה נקרא נחלת ה' כי לא זז שכינתו וידוע כי קדושת שלמה בטלה אבל קדושת עזרא לא בטלה ולכן ירמיה מקונן על בית ראשון אמר נחלתנו אבל אסף שקונן על בית שני אמר נחלתך והבן: