והנה כמו שיש להתאונן על חרבן בהמ"ק בסילק שכינה כן יש להתאונן במיתת צדיקים כי בם בו בחר ה' אוה לשכון עליו כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה על אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה שהכונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה וכל אדם הוא ד' אמות והוא נקרא ד"א של הלכה ועליו שורה שכינה וזהו שיש לקב"ה בעולמו ואם כן בעו"ה באבוד הצדיק חרב בהמ"ק ועלינו להתאונן במיתתו למאוד ולשבור לבנו ולשוב לה' בכל נפשנו כי העיקר ההספד הוא התשובה והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו ועד אנה יהיה לבושנו צואים הלא אבדו מגינים בעדנו ובפרט בשומנו על לבנו אריכות הגלות עברו שנים רבות למאוד ואין קול ישועה:
יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.