יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, נ״א

ולפ"ז ל"ל פי' זה וצ"ל כפירוש ראשון וידוע כי שירת הברואים כינוי לדבר שיש בו תוקף פעולת ה' ומעשיו כי נורא הוא וניכר הוא לרבים הרי זה כאלו משוררים בפה וכדכתיב השמים מספרים וכו' אין אומר ואין דברים בכל הארץ יצא קום וכו' וכן הוא בשירת הים כי תוקפו שלא ישובו לכסות ארץ ומתחלה חשב כי תוקפו כמ"ש שלא יעקר איי היה ולבוא לתוכן דעת מחקרים אם איים שבים מחוברים או צפים על פני הים לכך הוריד באניות של זכוכית אנשים בעמקי הים ושם ראו אם האיים הם מחוברים לקרקעות הארץ או צפים וכאשר עלו הגידו כי המים עוברים תחתיהם והם רק צפים וא"כ אין זה מופת וע"כ התי' הראשון עיקר כי מים עליונים לא ירדו וזהו בגדר שירה לה' לכך הכירו כי השיר' הוא אדיר במרום ה' דייקא כי זהו תוקף נפלאתו במרום עליון שהמים הם בו גבהי מרומים ולא ירדו כדרכם לארץ לכסות פני ארץ ויושביה וזהו שצווח הקב"ה המים שומרים גבול וחוקם היפך טבעם ודרכם אפס לבל יעברו צווי הקב"ה וישראל שהם נקראים ראשית כדכתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתה משנים טבעם הטוב אפס יעבורו צווי המקום ולכך צווח מי יתן ראשי הם ישראל שהם מים כימים שאינם עוברים והם עוברים וכן ראוי לנו להוריד כנחל דמעה על עברנו ברית וחוק ה' בכל דבר: