וזהו מאמר דוד שקדתי כי הגלות היה מהיר ונמהר כדאמרי' וישקוד ה' על הרעה והטעם היה ואהיה כצפור בודד על הגג משא"כ אלו היה בשלוה יותר היו כגוזלות מפריחים ולא היה הכ"י כצפור בודד על גג רק השכינה סילקה חיבתהמישראל ולא היה ח"ו תקומה וכן העיקר צרות אצלנו מחמת שאנו תולים הכל במקרה ואינם שמים על לב לשוב בתשובה ובעו"ה איך הגלות ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובפרט בענין הספד מיתת צדיקים שראוי לכל איש ישראלי להתעורר וליתן ללבו יום המיתה כמה חבלים ודינים המתעורר על אדם במותו ועיקר דלא רצו הצדיקים למות היא דחושבים שעדיין לא תקנו כל המצות וא"כ יצטרכו להתגלגל ולשוב שנית בעולם החושך הזה וזהו תכלית בצער וכאב לנשמה שכבר טירחה והגיע לעדן עליון לשוב לימי עלומיו חושך ולא אור ומי יודע אם יתקן או יקלקל ביותר וע"ז חרדו מאוד כל יראי ה':
יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.