יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, כ״ו

ובזה יובן המדרש חטא חטאה ירושלים וכי עכו"ם אינם חוטאי' אלא עכו"ם אין נענשים אבל ישראל כיון שחטאו לקו וגלו ולהבין הקושיא של מדרש והתי' צריך ביאור כי מובן מעצמו דאין לו ביאור לכאורה אבל בזה יובן כי מי שהוא רואה אדם רשע ראוי להתרחק ממנו בתכלית הריחוק סורו ממנו טמא טמא יקרא לו וכך המדה מדת ישרים ותמימים אבל מי שהוא חוטא כמוהו ובכל המעשה לא טוב גם הוא כמוהו לעשות ודאי דלא יתרחקו מחמת המעשה ההוא כי גם הוא רגיל בזה אמנם זהו כאשר אמרתי אף שהוא צדיק רק הוא נגוע ומוכה אלהים איש מכאובות יתרחקו ממנו בתכלית הריחוק כי יאמרו חצי המזל פגעו בו ואולי אף בנו יפגיעו והם מרחיקים ממנו כמטחוי קשת ובפסוק נאמר חטא חטאה ירושלים ע"כ לנידה היתה ומתרגם למרחקו שהרחיקו ממנה כל אומות ועל זה הקשה המדרש למה ואי בשביל שגעלו בהם הואיל והם חוטאים הא תינח אם הם אינם חוטאים והלא עכו"ם נמי חוטאים ואין לך תועבה שלא יעשו וא"כ מהכ"ת ימאסו בישראל בשביל החטא הלא אין זה חרפה כלל אצלם וא"כ מה זהו הריחוק וע"ז השיב המדרש הם אף שחטאו אינם לוקים אבל ישראל שחטאו לקו ופגע בם מדת הדין בכל חלי ומכה ולכך רחקו מעליהם לקשי מזלם לבל יקרה להם כ"כ קשי מזל ולכך היו ישראל לריחוק כי העכו"ם ינחשו מבלי לקרב לישראל היותם רואים כי המזל נצח למולם: