יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, כ״ב

וזהו שקונן דוד על אבנר שהיה צדיק ולא נטה אחרי נחש הכרוך בעקבו וזהו מאמרו רגליך לא נחושתים וגו' שלא נלכד בנחש ההוא מדוע כנפול בני עולה נפלת ולכך ויוסף העם לבכות עליו כי הרגישו שלא היה מת בחטאו רק בעון הדור ובשלהם הרע' וכן חובה עלינו להספיד וביחוד בצדיק וחסיד ר' מיכל הנ"ל שלא היה כל ימיו ממש פוסק לדבר בטל ושח שיחה בטילה וקולו לא ישמע כי אם בבואו אל הקודש ללמוד ולהתפלל ברור שיצא מהעולם כעמר נקי בלא חטא ופשע ואין זה אלא עונותינו גרמו להעדר הצדיק הלזה ועלינו לבכות ולשוב בתשובה שלימה לה' כי גדול כים שברנו בעו"ה והעיקר התשובה לבער הנחש ולבטל החמדה והבלי עושים עולם של שוא ושקר ואשרי אדם העובד לה' באהבה יתירה ואמרו גדר אהבה שיתן אל לבו אלו יצוייר אף שהוא שקר מ"מ אלו יצוייר שע"י עשיות מצוה סופו יורש גיהנם וע"י עבירה סופו יורש ג"ע מ"מ יניח עבירה ויעסוק במצוה כי כל מגמתו לעשות רצון הבורא ואין חפצו כלל במה שישגוהו מהצער והנזק או התענוג והעדן: