וידוע אמרם שצריך אדם לכרוע במודים עד שיתפקקו כל חולי' שבשדרה דהוא הכונה שכל חמדת אדם התלוי בשדרה יהי' לעבודת ה' להודות ולברך בשמו ולכך צריך כריעה והודאה בשדרה ולהודות כי מאתו הכל והוא הנותן כח וחיל לאדם וזולתו אין עוד ואף מהראוי שיהי' הכל נעשה לעבודת ה' וממקום שבא כן ילך ולכך אמרו שדרו של אדם נעשה נחש מאן דלא כרע במודי' דאיך נותן רשות וכח לס"א לילך בתר תאוה וחמדה ולא לש"ש זהו כחו של נחש אשר תשופנו עקב ולכך נעשה נחש וזהו כחו של עשו דכתיב וידו אוחזת בעקב עשו ופי' זוהר כי ידיו של עשו אוחזת בעקב יעקב לכך נאמר וידיו אוחזת בעקב ומי הוא האוחז עשו לכך אמר דוד עון עקבי יסובני היינו עון נחש המשיא דעתו ומפתהו לחמדת הזמן וביחוד חמדת נשים בעו"ה ותאוה ולכך אמרו חז"ל שראוי לאדם לבטל כל תאותיו ולהרבות בתפלה לה' ואמרו אפי' נחש כרוך בעקבו לא יפסיק שלא יפן לשום חמדה ותאוה אשר בשביל כך ימנע מן עבודת ה' אפי' רגע א':
יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.