יערות דבש חלק ב · פרק ה׳, ט׳

והנה אמרו בגמרא רשב"י אמר אם אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן מתקיימת ע"י אחרים ור"י אמר הנהג בו ד"א זורע בעת זריעה וקוצר בעת קצירה וכו' ואמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה. והוא כי ראיתי בני עלי' והם מעטים כי מי שהוא קרוב אל ה' וחיבתו רבה לפני המקום א"צ לשים עינו אל קניני עולם הזה כלל כי אך הבל ושקר נחלו רק יהי' שלימותו וכוונתו אל התורה והעבודה ומה' דרכו יכוננו והוא יתן לו בדרך השגחה פרט ונסיי פרנסתו כי הוא מכלכל ונותן לכל בשר ומדבר הי' לישראל לתת להם לחם משמים והשאיר צנצנת המן למשמרת להורות כי ישים בה' גבר מבטחו וכמבואר בירמיה שדורו אמרו שא"א להתמיד בתורה כי מאין יהיו פרנסתם והוציא להם צנצנת המן ואמר הדור אתם ראו וכו' אך מי שאינו שלם ודבק כ"כ בה' וראוי לפלאי ונס מיוחד צריך להשגיח במזון כי לא יגיע לו מה' בד ך נסי וצריך לנהוג ד"א כפי הטבע וצריך להשגיח במזון ומחיה וקניני עה"ז אם כי המה שוא ושקר ואדם לעמל יולד והבל כל אדם נצב סלה. וב' אלו בחינות הם בחינות בנים ועבדים למקום כי מה שהוא בבחינ' הראשונה שכוון לו רשב"י והם בני עליה ומועטים הם הבני' למקום ודבקים בה' והם כבן שמתחטא לפני המקום ועושה רצונו לשדד הטבע וכל דבר נמוסי הבריאה אבל בבחינה שניה הם בבחינת עבדים למקום שעול הטבע כרוך בם ויגיע כפו יאכל כי צריך לעסוק בצרכי מחיה וכלכלה וליתן עינו בקניני עולם הזה שהם שוא ושקר: