יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, מ״א

ונשוב לסיומא הנ"ל אשר נעוץ סוף המשנה בתחלתו עם מאימתי קורין שמע בערבית וכ"כ התי"ט ע"ש ונראה דבגמ' אמרינן למה פתח בערבית ברישא ומשני דכתיב בשכבך ובקומך ואב"א דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר ותמהו המפרשים דקארי לי' מה קארי איך ס"ד לפתוח בשחרית וכי לא ידע דכתיב ויהי ערב וכו' ולמה בתי' ראשון לא משני תיכף הך דויהי ערב כו' דהא מזו התחיל התורה ועיין ברשב"א בחדושיו ונראה דרבים מפורשים בתורה שנתקשו בהא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר דבממ"נ דודאי לא שייך שם ערב כי אם על זריחת האור והוא מלשון שקיעת ערב שערבה האור וא"כ אם האור נברא תחלה איך יתכן שם ערב קודם לבוקר הא בוקר קודם לאור ואח"כ חושך ואם לא נברא אור עד בבוקר א"כ בלילה ראשונה לא יתכן שם ערב כיון שכבר לא היה אור כלל ובמדרש נראה דרצה ליישב זה ואמר מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן ופירשו הרמב"ם במורה נבוכים דבלא"ה קשה מאמר חז"ל אלפים שנה קודם שנברא העולם היה התורה איך יתכן שנה אם אין גלגל ותנועה אבל פירש הוא גלגל היומי המסבב העולם יום ביומו היה קודם שנברא העולם ב' אלפים שנה והוא שקצב מדת שנה בסובבו העולם שס"ה פעמים ולכך שפיר הקדים ערב לבוקר כי הוא ערב מגלגל היומי שקדם אמנם שאר מפרשים תי' דלכך כתיב יום אחד ולא ראשון כמ"ש רש"י משום דתיכף בתחלה נברא אור וחושך והכל מעורבים ונא הבדיל ה' בינם עד סוף יום א' וביום א' שמשו האור וחושך שהוא יום ולילה כאחד וזהו ויהי ערב ובוקר יום אחד הרצון כי כל יום היה ערב ובוקר כאחד כי לא נעשה ביניהם הבדלה כלל עד שסוף היום הבדיל השם בין אור לחושך ולכך כתיב יום אחד ולא ראשון שהכל היה כאחדים ערב ובוקר ונ"מ בין ב' פירושים הנ"ל לפי' א' הוי ערב קודם בוקר וא"כ מהראוי להקדים ערב לבוקר אבל לפי' שני היו שניהם כאחד ואין לא' קדימה על חבירו בזמן כלל ומהראוי להקדים אור לחושך לחשיבתו ואמרינן ברבה מפני מה לא נאמר כי טוב בשני מפני שנברא בו גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה איזה יום שיש לו רק אתמול הוי אומר זה יום שני וחד אמר מפני שנברא בו מחלוק' והנה אם אמרינן שסדר זמני' היה קודם לכן ולכך כתיב ויהי ערב וכו' א"כ אף יום שני יש לו תמול שלשום כי סדר זמנים היה קודם ליום הראשון ואתי שפיר דהוא קאמר כך דאין כלי מחזיק ברכה אלא שלום והראיה דלכך לא נאמר כי טוב בשני מפני שנברא מחלוקת דל"ל שנברא בו גיהנם דכתיב ערוך מאתמול וכו' דהא לפני יום שני היה גם תמול גם שלשום דסדר זמני' קודם לכן והראיה דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר דהך סברא ששנים שמשו כאחד נ"ל לדוחק ולפ"ז שפיר שאל מאימתי קורין שמע בערבית ברישא כברייתה של עולם דלולי הנ"ל היינו אומרים ששניהם שמשו כאחד וא"כ לאור קדימה כנ"ל ולכך בתי' הראשון בגמרא לא רצה לומר דס"ל כהך פירושא וא"כ שניהם כאחד שמשו מבלי קדימ' זמני' אמנם בתי' שני ס"ל להגמ' דיליף מברייתה של עולם דהיה קדימה זמנים לערב וכדעת המדרש דסדר הזמני' קודם לכן ובאמת גיהנם לא נברא בשני דהא שני יש לו שלשום רק לכך לא נאמר כי טוב מפני מחלוקת וזהו אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום דלולי כן אין טוב ואיך יהיה ברכה בדבר בלתי טוב: