והנה שמשון ודאי דהיה אוכל חולין בטהרה ובפרט לפמ"ש המפרשים אל תאכל בכל טמא היינו דברים הטמאים ויש לתמוה איך אכל דבש בנבלת ארי' שטמאו אותו כי כיון שהרהר שמשון ללוקחו נעשה משקין וא"צ הכשר והרי נטמא בנבלת ארי' ולרבנן משרסקו נעשה משקה והיה טמא בנבלת ארי' דבשלמא מקדם לא מבעי לר"א חשוב מחובר ואינו מטמא אפי' לרבנן בעי הכשר אבל כיון שרסקו לכ"ע הוי משקין ונטמא בנבלת הארי' אמנם למ"ד דאף טומאה חמורה דוקא לגר דכתיב לגר תתננו והנה זה הארי' שהיה פגר ימים הרבה ודאי דנפסל הי' מאכילת אדם ואמרו חז"ל אפשר בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה ולא יסריח מכ"ש בפגר הלזה ימים הרבה ודאי דנפסל מאכילת אדם ואינו מטמא ויפה עשה שרסק משם הדבש אבל למ"ד עד שיפסול מכלב קשי':
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.