אבל הענין אמרו בגמ' דשבת מאן דנולד בשבת ימות בשבת משום דחללו עליו שבת ואמרו קדישא רבה יתקרי ופי' המהרש"א לאו בכל אדם הוא כי רבים הנולדים בשבת ומתו באמצע שבוע אבל מי שהוא קדוש ימות בשב' ותלה מהרש"א הטע' משום דהקב"ה ממלא שנותיו של צדיקים מיום ליום וטעם זה דחוק דמאי אריא בנולד בשבת בשאר ימי השבוע נמי אבל הענין כך כי הך דחללו עליו שבת באמת הוא רק פקפוק בעלמא כי התורה התירה לחלל שבת לצורך סכנה ומה יעשה הולד במעי אמו בכך ואין כאן רק פקפוק בעלמא אמנם למען שיהי' נשמתו זכה וברור' בשוב' אל בית אביה בנועם וצרור החיים ולא יהי' בה שום שמץ כתם ורשומו הניכר בשום דבר ימות בשבת שיהיה להתם החטא וללבן כתמה למען תשוב אל אלהים והיא מטוהרה זכה כשלג ברה כחמה:
יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.