יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, מ״ב

ואמרו כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד עכו"ם כאנוש מוחלין לו ויש להבין מה אפילו אבל יובן במ"ש הרמב"ם בהל' מדע כי בימי אנוש החל הטעות כי חשבו כי ה' לרב מעלתו חלק יקר וכבוד והנהגת תחתונים לכוכבי שמי' וכסיליה' עד שמזה עשו טלמסאות וכוונים למלאכת שמים לצורת הכוכבים וכהנה מהקטר' ופשתה חלי המר הזה עד שלבסוף שכחו כל הס"ר ואמרו שעולם קדמון והעולם נתעולל ממנו בלי כוונה רק כצל מהנר ואינו מכוון כלל ואף כי ירבו לעבוד לו ולהתפלל אינו שומע כי אין לו רעיון וכוונה כלל ועיין בכוזרי בריש מאמר הפלוסיף ומזה פשתה העכו"ם בכל עולם והנה בשמירת שבת ודאי דמבטל דעת השני' הנפסדת כי זה מורה כי העולם מחודש נברא בכונ' מיוצר הכל ונח ביום שביעי וברא עולם בזמן מוגבל הנאות כפי חכמת רצונו ומלאכתו של יום זה לא היה כמלאכתו של יום השני והכל מורה על כוונה מוחלטת מיוחדת ורצון גמור והשביתה אות על הפעולה וא"כ השביתה ביום השבת מבטל עכו"ם כאלה ומהרס כל פינת שורשם. אבל בשביל זה אין כאן סתיר' לטעות שהיה באנוש כי הם הודו ואמרו אמת כי עולם מחודש וס"ר ברא העולם רק שחלק הנהגת עולם לכוכבי שמים וכסיליהם כמלך שמוסר הנהגת מדינ' לעבדיו עושי רצונו ואין משמירת שבת לסתירת דעתם אבל באמת מי שמשמר שבת כהלכתו דהיינו ששומח בו בלי עצב ודאגה כלל ומתעדן בו בכל עדוני' הכל לש"ש וכבר אמרו חכמי תולדות כי משפט יום השבת לפי הנהגת כוכב ומזל שבתאי להיות בו עוצב ותוגה ויגון וצער ומכאובו' וכאשר באמת נוצרים קדמונים שהיו בקיאי' בטוב גזירת כוכבים יסדו יום שבת ליום צום ועינוי ומוחי' מבלי לשמוח בו כלל: