יערות דבש חלק ב פרק ג׳, כ״ב

וזהו מאמר חז"ל או חברי כחברי דאיוב שהוכיחו לו ולא כסו על עונו ואפי' בשעת קלקלתו של איוב שה' הליץ בעדו כי אין אדם נתפס על צערו ואיוב שלא בדעת דיבר לרוב מכאוביו מ"מהוכיחו אותו למאוד לבל יחטא בלשונו ומה עשו כאשר היה בטוב ויושב בטח באהלו איך דברו עמו כאשר ראו כי עושה דבר שאינו הגון ושלא במשפט היראה וחוק יושר המדות וכן עשה איוב להם וזהו חבורת' נאה ויאה להם ולעולם אבל בלי הך חבירים אין תקנה אלא מיתותא דיזכיר יום המיתה ובזו ינצל מפגיעת משטין אויל המתעה ומרגיז והטיבו אשר דברו או כחברי' דאיוב או מיתותא והנה עסק התורה לשמ' הוא להבין לשמור ולעשות וכאשר ילמוד אדם תורה לשמה יבחין פחיתות ענינו כי יראה בכל מדע ידו קצרה להבין כאשר אני בכל יום שאני מוסיף ללמוד אני מוסיף להכיר מיעוט ערכי וחסרון חכמה כי בכל אשר אפנה אמצא קושי' רבות וידי קצרה ליישב על נכון ואני בוכה ומבכה שאני בעיני העולם כת"ח מובהק והלא אני חסר ברב דברים אם ישאלו אותי לא אדע להשיב ואמרו חז"ל שת"ח צריך להשיב אפי' במס' כלה ואני איני יודע בשום מסכתא לפרק כל קושיא ובאמת כמיני רבים אשר כגילי ובעו"ה בדור הזה מועטים הם שיכולים לומר כי יודעים לישב כל קושיא ופירוקין ואסורים פתחו ביתה ובזו יזכה אדם למדות הכנעה ובזו יזכה לתפלה בכוונה כי הוא העיקר אדם להתפלל לה' בהכנעה גדולה ובשפלות וכל המתפלל מתוך גאות ורמות רוח תפלתו קיא צואה בעו"ה כי עיקר תפלה ותורה מתוך הכנעה ושפלות ובמה יגיע אדם לזה כאשר ישים על לבו מיעוט ערכו בחכמה וכאשר יתוודה על עון יראה כי הוא איש מלא עון ופשע ויחשוב מה אני מתגאה כשר מהמלך שהיה קרוב למלכות ולבסוף חטא לפני המלך עד שהמלך מאס בו וגרשהו מחצרו והוא הלך למדינות אחרות והם לא ידעו מהגירוש מהמלך וחשבו שהוא אחד מעבדי המלך העומדים לפניו ויכבדוהו בכבוד נפלא והכסיל בראותו הכבוד הזה ירום לבבו ויתנשא אבל הנבון וחכם ישמור בלבו הכבוד הזה הוא בטעות כי הם חשבו שאני מעבדי המלך ואלו ידעו שאני מגורש ודחוי ובזוי מהמלך לא יכבדוני כלל והכל בטעות וא"כ למה זה אתגאה וגם חושב מחר כשנבוא אני והם למלך והם יחשבו כי אני מהנכנסי' הראשונים וכאשר יראו כי אני דחוי מקיר העיר המלך חוצה הלא יצחקו עלי הזה האיש אשר חלקנו לו יקר וכבוד הלא בזוי הוא מאוד ויהפך תפארתו לקלון למאוד וכאשר ישים זה ללבו לא יתגאה כלל רק יהיה כל חלוקות כבוד כמדקרת חרב וכן הדבר באיש ת"ח או שאר אדם שחוטא לה' והוא שנוא מה' ומגורש מרענן עליון ולא יבא בהיכל ה' עור ופסח כל מום רע ובני אדם טועים בו ורואים שהוא תלמיד חכם ואיש צורה חושבים היותו מבני פלטרין דמלכא קדישא ומלך עולם חפץ ביקרו ויחלקו לו כבוד ויקר וכסיל יתגאה בכבוד הזה אבל איש נבוב ילבב הלא הם טועים ואלו ידעו כי אני מגורש מהמלך מלכים לא יחלקו לי כבוד כלל ובמה יתגאה בכבוד זה שהוא בטעות ועוד סוף כל אדם למות והם ישכנו בגן עדן ואני דחוי ממחיצתן יצחקו עלי זהו האיש שחשבנוהו מבני עליה ומושב אלהים ישב הלא לשוא כבדנוהו כי הוא בצל ציה ישכון הלא כלימה ההוא יותר מכבוד המדומ' בעה"ז ולכן מי חכם וישמור אלה ישנוא כאשר יכבדו אותו ואדרבה יברח מהכבוד כמטחוי קשת וישפיל עצמו למאוד ועי"כ יגיע להתפלל בכונה וישוב בתשובה נכונה ולזכות אורחו אולי ישוב וניחם לאהוב אותו כבראשונה כללו של דבר אין לך דבר שיש בו מהגאו' ורוממות שיש לו קיום באמת אשר לא יהי' סופו הירוס וחרבן אין לך דבר שיש לו קיום באמת כי אם שיש בו מהכנעה ושפלות:

יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, כ״ב

על המקור הזה