יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, ח׳

וכן ילפי' הגמ' ג"כ שם מהא דכתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה מנא ידע ש"מ ברה"ק ודחו דלמא שנדמה לכל אחד כאומתו ופירש"י שאמרו כן בפיהם ולכאורה הדבר תמוה בממ"נ אם אפשר שיהיה נשמע מכל אחד א"כ מה צורך לומר שלכל אחד נדמה כאומתו הלא יכול לומר בפשוט דשמע שאמרו שהיא יעלת חן ואם אי אפשר לשמוע מכל אחד ואחד א"כ עדיין אינו מיושב איך שמעו מכל אחד שהיא נדמת לו כאומתו עד שהעידו כן ועוד מנ"ל דנשאה חן בעיני ישראלים ואי דנדמה להם כאומתם הוא דידעו האמת דהיא מבנות ישראל כמו שאמרו אחות לנו בבית המלך אבל כך כי יש להבין במ"ש כ"א נדמה לו כאומתו מנלן זה וצ"ל דדייקי מהא דכתב רואיה רואי' מיותר דהל"ל רק בעיני כל אלא רואיה באותיות א' ה' ח' ע' א' וע' מתחלפים כנודע וא"כ צ"ל רועיה והיינו ריע כאח לה שהיא מבני אומתה לרעות' אמנם במדרש אמרינן דאסתר נשאה חן אפי' בעיני מלאכי מעלה וצ"ל ג"כ דדרשו ממילת רואיה דמיותר אלא להורות רואי י"ה דהיינו מלכים בעיניהם נשאה חן וזהו כוונת הגמ' דודאי זה לא קשה מנא ידעו דשמעו בפי כל הבריות ודיבר הכתוב בהווה אחרי הרוב ואם יהיה אחד מאלף שלא תמצא חן אין זה מעכב שלא נאמר בעיני כל כדרך המקראות לתפוש רוב המצוי במקום כללות וכמ"ש המפרשים רק לגמרא מיותר מלת רואי' וצ"ל כמ"ש המדרש דמצאה חן בעיני מלאכים רואי י"ה וקשה מנא ידעו דמצאה חן בעיני מלאכים ש"מ ברה"ק נאמר וחקר אלוה הוא וע"ז דחה הגמרא דלמא באמת אין כוונת הפסוק על המלאכים ורואי' היינו להורות כנ"ל דכל אחד נדמה לה כאומתה כנ"ל ולא על המלאכים קאתי וא"כ אין כאן ראיה כלל וא"ש אבל הענין דנדמה לכ"א כאומתה הוא מגודל ענוה שהיה לה לא נהגה גסות רוח נגד שום אדם והיה כאחותה לכל או"א וזהו הפי' שנדמה לה כאומת' שהיה מתנהגת עם כ"א כאלו נתגדל' עמו ובבטן א' היו שניהם וזהו גרם נשיאת בכל דבר למטה ולמעלה חן בעיני מלאכים כללו של דבר אין לך מדה טובה יותר מענוה והיא המונע מאדם כל דבר רע וניצול מהיזק רבות והנה ענין משה היה הכל בשביל ישראל לטובת' ולתקנם ולישרם וכן ראוי לאדם השלם לא לומר אם אני לי לקנין השלימות מה איכפת לי בשלימות אחרים ואין מקפיד אם אחרים עושים רע או טוב וזהו בעו"ה החלי בזמנינו כי רוב חכמים ופרנסי הדור אינם שמים על לב ליישר העם ולבער הרע מקרב ישראל ובאמת עיקר השלימות תלוי במה שחושב לתקן זולתו ולא יחוש לעצמו כי אם על חבירו ולכך אמרו איש יהודי היה בשושן הבירה וכו' וכבר תמהו הלא רבי' היו שם ולמה נאמר איש יהודי היה בשושן הבירה ואמת כי בשביל זה אמרו רבים ממפרשים כי הנשארים ברחו משם מחמת פחד המן אבל זה דוחק כי אח"כ כנוס כל היהודים וכו' מורה ההיפך. אבל הענין בזה בשני פנים אחד כמ"ש כי ודאי בתוך ביתם היה רבים מיהודי' אבל שיהיה סובב בשוק להשיב רבים מעון ולתקן המעוות לא היה כ"א מרדכי כמבואר בתרגום למדרש כי לא היה איש דמוחה על ישראל מבלי לכנוס ולאכול בסעודה של אותו רשע חוץ מרדכי ולכך נאמר איש יהודי היה בשושן כי הוא שסבב בשושן בשוקים ורחובות כמ"ש וילך ברחוב עיר ויצעק וגו' ואף כי היו יהודים רבים וכולם היו בסכנה לא היה אחד הלך בתוך העיר לצעוק ברבים וזהו מגדר השלם להשיב רבים מעון ולעורר הישיני' בשינת אולת ופתאים: