יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, ס״ח

כללו של דבר מי שחפשי משעבוד עלול לתאות יצה"ר למאוד ולכך אחשורוש שכל מגמתו הי' להחטיא ישראל עשה להם חפשי כדת אין אונס ולעשות כרצונו וכאלו אין מושל להם כלל וא"כ יהי' יותר עלול לחטא בכל אופן כנ"ל ולכך הי' חמתו של הקב"ה בוער בישראל כי באמת הוסיפו לחטוא ועל המן המסית הי' ביותר כי אין מרחמים על המסית לכך נאמר במד' וחמתו בערה בו עד אימת הי' חמתו בוער עד דכתיב וחמת המלך שככה ותמוה אבל פשט' של המד' הוא כך כי מבואר במדרש ותרגום שושתי נענה איך אבא ערומה לפני כל השרים באם יראו אותי ויגבר יצרם כי אין מעצור ברוחם כי הוא מגביה שפלים ומשפיל גאים המה לא יהדרו פני המלך ויחתרו בכל האפשרות לבוא עלי ולבעול אותי אם באונס ואם ברצון בתחבולת הפתי וזהו הוא דבר רע וזר עליך ועלי אמנם אחשורוש טיפש לא אומן לכל זה כי חשב בלבו מי הוא זה שיתן עין באשתי אשת המלך לכבש' או לחמדה וכולם יודעין שאין משתמשין בשרביטו ואין לאדם חמדה במה של מלך כמאמר הפליספו' אימת המלכות תקוע כ"כ בלב איש עד שנשתקע לטבע קיום באיש וכאשר יראה איש מלך מעצמו יחרד מבלי שם כלל על לבו פחד והדר מלכות כי כבר הוחק בטבעו וזהו היה ענינו שמאן לשמוע בקול ושתי והיטב חרה לו שלא שמעה בקולו וחמתו בערה בו למאוד אבל אז ביום ההוא שנתלה המן ראה כי נפל על המטה של אסתר והוא חשב כי בא לענות אותה עד שצעק הגם לכבוש וכו' ועתה חשב אחשורוש בדעתו השתא אסתר הי' במעמד המלך במלבושים וביקש המן לשגלנ' בתאות היצה"ר לכ"ש כשהי' ערומה ובמשתה היה התאוה וחימוד יותר ואז ראה כי הטיבה ושתי את אשר דיברה לכך נאמר אז וחמת המלך שככה וא"ש אבל יובן ג"כ על הקב"ה כי כל מלך האמורה במגילה הוא מובן על מלך מלכי המלכים הקב"ה כאשר דרשתי כמה פעמים בזה ולכך נאמר במד' רבה כשבתו על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואתה אמרת כשבתו על כסא מלכותו אלא כאן קודם חרבן וכאן לאחר חרבן וכבר תמה היפ"ע בשאלה מה ענין מלכות דארעא למלכות דרקיע אבל יובן בכל מקום שהם ישראל שם כסא כבוד ולכך בבל היה המרכבה שם כמ"ש יחזקאל ובגלות מדי אשר היו יושבים בשושן מדינה בעילם כתיב ושמתי כסאי בעילם והנה ההפרש שבין מלך למושל כי מלך יכול לעשות לפנים משורת הדין ומלך פורץ גדר אבל מושל שהוא רק ממונה מהמלך אין בידו לעשות לפנים משורת הדין ולכך נגד ישראל הקב"ה כביכול תואר מלך ועושה לפמשה"ד אבל כנגד עכו"ם מתנהג כביכול בתואר מושל מבלי לוותר להם דבר וזהו המושל בגוים וזה כוונת המדרש כשבתו על כסא מלכותו אשר בשושן מובן ג"כ על הקב"ה דשם כסא בשושן כדכתיב ושמתי כסאי בעילם ולכך הקשו הא כנגד עכו"ם אינו מתנהג בתואר מלך רק בתואר מושל ומושל בגוים כתיב וע"ז תי' ההיא בזמן הבית אבל בחרבן בעו"ה שפחה תירש גבירתה ולהם מתנהג כמדת המלך ולנו כמדת המושל וא"ש ולכן אף בזו וחמתו בערה בו היינו חמת הקב"ה שהי' בוער על המן המסית עד אז שנתלה וחמת מלכו של עולם שככה כי נעשה בו דין מסית לא חמל וחס עליו היוצא לנו מזה כמה יש לנו לשמור בשמחה מתערובות אנשים ונשים הנחש מרקד שם וגם על הנשים חוב לשמור עצמם בצניעות בלי גילוי בשר כלל לכך כאשר שלח אחשורוש ליודעי עתים השיבו ואמרו שילך לעמון ומואב ורמזו לו שיזכו לצאת מאתם כל זרע מלכות בית דוד בשביל שהיו נשים צניעות ולא קדמו נשים לקראת אנשים מחמת כל כבודה בת מלך פנימה ואפי' בשיטי' לא הפקירו עצמן בנות מואב רק בנות מדין ולכך נאמר נקום נקמת מדין וכ' וזהו שנרמז בפסוק והקרוב אליו כרשנא וכו' היושבים ראשונה במלכות דהיינו עמון ומואב שהם היו יושבים ראשונה במלכות האמתית שהם היו ראשוני' שצץ חוטר גזע ישי המלכי' השלימי' אשר נזר ה' על ראשם ומשחם ה' למלך עד עולם וע"ז מרמז היושבים ראשונה במלכות דקאי על מלכות ישראל והם אשר באמת חל שם מלך ואין לך תערובות אנשים ונשים אפי' במקצת שלא יצא מהם שטנה וקלקול וסופו רע ומדון ולכך ושתי שעשתה משתה בית המלכות היינו לא בבית הנשים רק במקום דגברי' שכיחים והכל לזנות ראה מה קרה לה ואמרו שבא גבריאל ועשה לה זנב וכאשר דרשתי כבר בזה כי ודאי כשאמר להביא ושתי ערומה לא אמר דרך חוצפה כ"כ שתבא מלכה בעצמה ערומה רק כלומר להביא כאלו כפאו השרים הסריסים ומביאים אותה בעל כרחו וזהו להביא ושתי ועם כל זה לא רצתה ושתי וכונתה היה גם כן לזנות ולהחטיא לישראל כמאמר חז"ל רק חשבה דאם תבוא בית המלך ושרי' מה יועיל זה אם יזונו עיניהם מעבירה מכל מקום לא יהיה מצוי להם שם לחטוא בפועל רק בקשה שהמלך ושרים יבואו כולם שם בית נשים ושם תעמודנה היא וכל הנשים ערומות להבחין מי הוא היפה בנשים ושם יהיה שכיח הזנות ובלי ספק שלא ילכו משם בלי חטא ואש בנעורת ולא יבער ברוך שהפיר עצתם וזהו היה מחשבה באמת אף כי תפתה בפי' מדרך צניעות כמבואר בתרגום שלא נאות לבת ואשת מלך לילך כאחת נבלות וכבר נודע מ"ש בזוהר כי אין מ"ה יודעים מה שבלבבו של אדם אמנם במדרש מקץ מבואר כי גבריאל ממונה על החלומות ואין מראין לאדם אלא מהרהורי דלבא וא"כ ע"כ צריך גבריאל לידע מה בלבבו כדי להראות להחולם לפי דמיונו כאשר דרשתי זה כמה פעמים ואם כן שפיר בא גבריאל לעשות לה זנב כי הוא יודע מחשבות לבבה לרוע ולכן מאוד יש להזהר מרע אפילו מן מחשבה אלהים יחקור תעלומות לבב: