יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, נ׳

אבל יובן במה שאמרו בזכות שלשת דברים נגאלו ישראל שלא שינו שמם ולא לשונם ולא נתערבו בבנות ארץ וידוע דהכל נידון בתר רובו ואם ישראל שומרים שנים מהם יש להם מ"מ פתח תקוה אף שאינו כ"כ מעולה כמו ששומרי' כל שלשה אבל אם ח"ו עוברים ואינם שומרים רק אחד מהם מעמדם בעו"ה גרוע וקצף ה' שם והנה בגלות בבל לא שינו את שמם אבל נתערבו בבנות ארץ בעו"ה כמבואר בעזרא ונחמי' ותרגום מגילה שבעו"ה ע"י שתיית יין המרים הוא יין מגע עכו"ם השחיתו ברית קודש וזנו אחר בנות ארץ וא"כ בזה אם ישנו לשונם או לא ויהי' הרוב לרוע או לטובה וא"כ הם דבעו"ה נשאו נשים נכריות ולשונם לשון נכר אם ידי נשים על עליונה להיות הבעל מדבר כלשון אשתו א"כ אף לשונם ישנו וא"כ הרי שניהם לרוע ויהי' ח"ו מבלי שריד לבית יעקב ולכך באגרות ראשונות דנעשה פתגם המלך דאשה צריך לדבר בלשון בעלה א"כ אף דנשאו נשים נכרית הם צריכים לדבר לשון עברי וא"כ נעשה תקומה לישראל כי היו שומרים שנים שלא שינו שמם ולשונם ואלו היו שומרים כל שלשה היה גאולה שלימה כאומרו ראוי היה לעשות נס בימי עזרא כמו בימי יהושע אלא שגרם חטא והיינו דנשאו נשים נכריות הביטו נא וראו כמה גדלה מעלת לשון הקודש והיא המקרבת ישועה וגאולה בעו"ה היא לשון עברית ככלה בבית אביה עלובה ורטושה אין איש שם על לב לדבר בצחות הלשון בעברי אמתי וכל אחד חותר ללמד בנו לשון צרפת אלמנייא הוא לשון אשכנז וכדומה מהלשונות כל המרבה לדבר ה"ז משוב' ול' עברי אין משגיח בו מי יכול לדב' ל' עברי בלי תערובו' לשון כלדאי ארמאי וכהנה ועם כל זה בטעות רבות ומחמת זה אף תפלתם בלתי הגון בנגינה כראוי והטעמי' ונקודות מחזקי' הרפה ומרפים החזק מניחים הנע ומניעי' הנח וזהו מעכב בק"ש ובתפלה וכל דבר חפץ בושני מכם עם קדוש לה' איך נשכח מאתכם לשון הקודש כולו מחמדים ובכל דבור ואות צרופי שמות וסגולת אמת וע"ז נאמר החיים ביד הלשון והארכתי במקו' אחר סגולות רבות בסגולת הלשון ורב יקרתו ואחד ממנו כי שומרת משמרת הקודש ביחוד כי בכל לשונות אף שיש חילוק בין לשון זכר לנקבה אם ידברו לנוכח אין הבדל וא"כ יכול הזכר ונקבה להיות במחשך מעשיהם ולדברו והשומע בחוץ לא ירגיש ויחשוב כי שני זכרים מדברים זה עם זה אבל בלשון עברי אפי' לנוכח יש הבדל בין את לאתה לך ולכי וכהנה רבות שינוי' וא"כ השומע בחוץ יבדיל וירגיש תיכף אם מדבר ומתייחד עם אשה או איש ולכך נקרא לה"ק שמשמר את ישראל מדבר ערוה ח"ו וכדומה וזהו שלא שינו את לשונם ושמרו חוק הלשון שמשמר האדם מכל רע: