יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, י״ח

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

כללו של דבר הכל תלוי בעשיית המצות אם סיפק בידינו וזהו צרי ומזור לנו כי בעו"ה נחנו בגולה רובי מצות אין לנו לקיים ובמה יתכפר ויתרצה עבד אל אדוניו ואפי' מצות ציצית אין בידינו בשלימות בעו"ה כי אין לנו תכלת אבל זאת נחמתנו כי הואיל ואיןסיפק בידינו לקיים המצות יש לנו שכר כעושה מצוה רק זהו למי שלבו דוי וכואב על מניעת המצוה אבל מי שאין משגיח בזה הלא כל לבבות דורש ה' ואיך יש לו שכר כעושה מצוה וקמי' שמיא גליא שאין מקפיד בזה ולכן חובה על כל איש בשומו ציצית בבגדו לזכור במצות תכלת ולהתאנח בשברון מתנים על אשר א"א לקיים המצוה בשלימות וכן הוא בקריאת פ' קרבנות תמידין כסדרן ומכ"ש בשבתות וחגי' קרבן פסח עומר וכדומה יתן אל לבו להתעצב ולדאוג לקונן כמה שלימות חסר לו מה שאין בידו לקיים מצות כאלה ואלו יחסר לאדם הון עתיק הלא תמיד בזכרו בו ישתנה פניו ובעצבון יאכל ומכ"ש באבוד מצות כאלה אשר יקרה מפז ומפנינים וביחוד קרבנות ה' שהם היו קשר אמיץ לקשר ישראל עם ה' בקשר ויחוד מוחלט הכי נקרא שמו קרבן שמקרב ישראל לאביהם בשמים וראוי לאדם שיאמרם במר לבב ועצבון רוח ושברון הגוף על העדר קנין שלימות הלזה אוי לנו אשר נאבד דבר כזה שיאמר הבורא עולם ומלואו שיש לו בו נחת וחפץ כדכתיב אשה ריח נחוח לה' מן אדם שפל ונבזה ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה כזו לעשות נחת רוח ליוצרו הלא בוז יבוזו לו וראוי להצטער תמיד על אובדה החמדה גנוזה כזה אוי לנו איך אפשר לנו לשמוח בשום חג ומועד בזכרנו כי פסקה מוספין שהיו מוסיפים כח בפמליא של מעלה ומטה וקרבן תמיד כנגד תורה שבכתב שיש להם גבול ומדה אבל מוספין כנגד תורה שבע"פ שאין לה סוף ולכך אמרו תוספת של הקב"ה מרובה מעיקר ולכן תמידין כסדרן כי תורה שבע"פ אין לה סדר כאמרם אין סדר למשנה ומוספים כהלכתן הלכה זו תורה שבע"פ שאין לה סוף והוא התוספת מרובה על עיקר ואם יתן איש אל לבו תמיד לצער בזכרון הקרבנות ומצות ה' ולא לצפצף בדברים כפטפוטי עופות ולבו בל עמו ביגון ואנחה כראוי רק לבבו נאנח אזי מקובל ושכר לו כעושה מצוה בכל הדברים וזהו פרי תוחלתנו ותקות נפשנו וכן משה רבינו נתאוה לא"י בשביל קיום מצות ועלתה לו כאלו קיים אותם בכל אופן והנה בכבוד אב ואם אמרו חז"ל אשרי מי שלא חמאן והיינו כי כבר אמרו כי א"א לקיים מצות כבוד כראוי ולא יגיע אדם עד תכליתו בכל דקדוקי' אמנם אם אין לו אב ואם והוא מצער על זה שאין לו אב ואם כדי לקיים מצות כבוד א"כ יש לו שכר מה' כאלו קיימו בתכלית הקיום ותכליתו של מצות בלי חיסור כלל לכך אמרו אשרי מי שלא חמאן והנה כל כחו של עמלק מזרעו של עשו הוא זכות של כבוד אב ליצחק שמאוד נהג בו כבוד כנודע וא"כ מי יבא לבטל זכותו וכוחו צריך שיהיה לו ג"כ מצוה זו של כבוד בלי פקפוק ומי הוא זה גבר שיש בידו מצוה זו בשלימות ומי הוא שחף מפשע ולא יהיה פוגם בכבוד אביו בכל דהוא עד שבאתה הדסה אסתר שאין לה אב ואם כלל והיא היתה תמיד מצערה שלא היה סיפוק בידה לקיים מצות כבוד אם כן יחשב לה לצדקה כאלו קיים אותו בתכלית השלימות וא"כ יש בידה ג"כ מצות כבוד לקום נגד זרעו של עשו ולכך להכניע להמן בנו של עשו שזכות כבוד בידו הוצרך אסתר שהיתה יתומה מאב ואם וזהו שאמר הקב"ה אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב ר"ל שתמה אבות הגואל שאני מקים יהיה אסתר שעי"כ שאין לה אב ואם תנצח להמן:
נחלת הכלל · Józefów, 1866

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.