וזהו מאמר חז"ל בלשון מבואר ומחוק מרדכי מוכתר בנימוסו כי היה מוכתר בתפילין וציצית שהם נימוסו של הקב"ה והלך בהם ברבים לשם ולתפארת בכתר מלכות מלכו של עולם בראשו ולכך נקרא איש יהודי היה בשושן הבירה כי ברבים היה ניכר שהוא יהודי ושמא דמרן עלמא עליו ולכך נקרא יהודי כי עשה מעשה יהודה לקדש ש"ש ברבים וגם יהודה היה לו תמיד חותמו ופתילו כנ"ל ולזה נתכוון המדרש וגמרא יחודו כי בזה שהי' מוכתר בנימוסו היה מעיד על יחודו של עולם כנודע כי תפילין וציצית הם המעידים ביחודו של עולם ולכך נקרא יהודי ויחודי ולא כן ישראל שבעו"ה סרו עדים מעל ראשם ולכך אח"כ כשחזרו בתשובה נאמר ליהודים היתה אורה ויקר ודרשינן זהו תפילין כי מתחלה לא היה להם היקר הזה כי ע"י תפילין באה יקר הזה להכריז הבו יקרא כנ"ל ולכך אח"כ בתשובה חזרו לתפילין וזהו מבואר וממנו ילמדו כולם לעשות כזה ואשרי שזוכה למצות הללו בשלימות כי רבה היא ועוד אמרו בגמרא על הך דקאמרי' אביו מבנימין ואמו מיהודה יש להבין למה לא מצינו כן בשום מקום שיהיה אחד מתייחס ג"כ למשפחת אם ומעולם לא מתייחס לשבטו של אם:
יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.