יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, י׳

אמנם נראה כר כי במדרש דרשו יהודי יחודי כי ה' וח' מתחלפי' כנודע והיינו מרדכי כי הוא מפרס' יחודו של מקום והענין כי ה' נתן לנו אות תפילין וציצית והם לאות ברית על יחודו של מקום וקשר האחדות ואהבה בינינו ובין הקב"ה והם אות ברית ובזה נשתנו ישראל מהעמים והלובש תפילין כראוי וכן ציצית כל רואיו יאמ' כי הוא ישראלי והכתוב אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך כי תפילין שבראש הם מעידים בעוצם יחוד הקב"ה וראוי להיות' גלוי לכל וכ"ש בציצית שהם לזכרון למצות ה' וראוי להיות בגלוי לכל ולא כן עושים עכשיו ישראלים בושים נגד העמים ללבוש שמלת גבר ישראלי ולובשים ארבע כנפות קטן מהכיל והוא מכוסה בבגדים רבים שלא ירגישו בו שום אדם שלובש ציצית וח"ו שיהיה ציצית שלו נראי' מבחוץ שיאמרו ראה שוטה זה לובש ציצית וכן תפילין הם קטנים מהכיל ויסתירם תחת פיאה נכרית שלו ותחת הכובע עד שלא יראה מהם יוצא דבר ומכ"ש שלא ללובשם בחוץ והעיקר הכל מבלי לילך בבגדים שהם תכשיטי ישראל ומורים על קשר אהבה ודיבוק נגד רבים ומכ"ש ברחוב ח"ו. וזהו בעו"ה הכל מעורר כח היצה"ר למזימה ומסירות כי אם תפילין וציצית לנגד עיניו הלא תמיד יזכור באות הברית אשר כרת ה' ולא יעלה בידו בקל דבר רע כי שמיה דמרא עליו ולא יתכן לעשות כמעשה עכו"ם או צוררים כאמר' מי שביקש לזנות ובא ציצית וטפחו על פניו ואיך אפשר לטפוח והםשגורים ומסוגרים כרוכים בתוך הבגדים וכל המלבושים עליו עד שאפי' חוט אחד מעכב חס ושלום לצאת חוצה ומכל שכן תפילין הם בראשו למשא ומסיח דעת ממנו ואין מניחן במקום הראוי להניח כ"א הם על מצחו תמיד קרוב לעינים ואין יוצא ידי הנחת תפילין כלל ובעו"ה רוב המוני עם מניחי' תפילין הכל על מצחם ולא למעלה במקום צמיחת שער ועוברים רוב ימיהם בלי קיום מצות תפילין ואם ישים אדם על לבו כמה יקר היה למרדכי כשהכריז המן לפניו ככה יעשה לאיש וכו' והכל כבוד מדומה כי מהו המן ומהו אחשורוש בני אדם חלפו כצל הם וכבוד' מהבל בא ולהבל ילכו ואיה כבוד' ונצחם והמניח כראוי תפילין כשרי' וכן הציצית אם מניחן בכוונה שלימה לרצון הבורא יתעלה הלא מכריזין לפניו משער המלך מלכו של עולם הבו יקרא לדיוקנא דמלכא והיש יקר וגדולה יותר מזה וכי אין זה יותר יקר ממה שהכריז זה הצורר המן ימ"ש ולכן ראוי להיות מאד זהיר במצות הנ"ל והם אות ברית אשר כרת ה' אתנו: