ולפי הנ"ל א"ש דקושי' זו הוא לר"ע דס"ל השתא שלל גוים אישתרי שלל דידהו לכ"ש וא"כ אלו היו הכלים של מדין נכנסו לארץ אפי' האיסור שבתוכו בעין ואינו פגום הי' מותרכי בתוך ז' הותרו נבילות ומאכלות אסורות וא"כ אף זה יש היתר לאיסורו כמו ערלה ואדרבה ערלה אין גוף הפרי שגדל בשנת ג' ניתר לעולם משא"כ נבילות וטריפות הללו בעצמן יהיו מותרין בביאת הארץ ולכך לא הקשו תוס' רק מנזיר דיש היתר לאיסורו והיינו כפי' רש"י דיוכל להשאל על נדרו ונמצא האיסור נעקר מעיקרא ומעולם לא הי' איסור ואין זה דומה לכלי מדין דאף דיהיו מותרים עכשיו שם איסור עליהם משא"כ בנזיר דאם שאל לא הי' מעולם איסור כלל ודוק:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ט, ס׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.