אך לכאורה מוכח דכל הקרא לא בא למעט רק שלשים של אדר דבעל התרומות פסק כל מצות נוהגות באדר ראשון ולא באדר שני כגון תענית משה ונדר להתענו' באדר וכדומה הנ"ל נוהג בראשון דראשון עיקר והשני תוספת רק במגילה הקרא ממעט אותו דכתיב שנית והמג"א פקפק עליו ודעתו דשני עיקר וראשון תוספת ולשיטת ת"ה קשה א"כ איך ס"ד לעבר ניסן בניסן כיון שכבר קדשו ב"ד ניסן ודאי דאין בידם להחזיר שופרא מעיקרא וכבר קידשו החודש ואם יעברו יהיה כאן שני ניסן ניסן ראשון וניסן שני ואם הראשון עיקר מה יועיל בעיבורם עדיין יהיה מצות הפסח נוהג בראשון ועדיין ליכא אביב או תקופה או טהרה מטומאה ופשיטא דאין לעבר בשלמא לשיטת המג"א ניחא דבעבורם ינהגו כל המצות בניסן שני אבל לפי מה דפסקינן בש"ע הל' תענית כת"ה קשה ועכצ"ל דעיקר קרא בא למעט ביום ל' של אדר ועדיין לא קרא הב"ד שם לניסן ושפיר ה"א דיעברו ויהיה הראשון אדר שני והשני ניסן:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, פ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.