ונראה דהרמב"ם פסק הבא על הפנוי' וילדה ומת אשתו חולצת ולא מתייבמת דחוששת כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ותמיה עליו דבגמרא דסוטה אמרי' בבי' דינא של יהודה הופיע רוה"ק דכתיב צדקה ממני מנא ידעה דלמא זינתה עם אחר ג"כ ודחי הגמרא דלמא מני יומא וירחא ואקלע מה דחזינן חיישי' ומה דלא חזינן לא חיישינן וזה מבואר דלא כדברי הרמב"ם דחשש דזינתה עם אחר מה דלא חזי' ונראה ליישב דבלא"ה יש לדייק מלת ודלמא דמה מקום ספק יש כאן פשיטא דאתרמי יומא וירחא דהכזונה ח"ו יעשה את אמנו תמר שזרע קודש שלה חוטר משיח צדקינו לא יהי' מיהודה ופשיטא דאתרמי:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, ס״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.