יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, ל׳

אמרו חכמי' עד מתי נצערי' וניזל בר"ה דאשתקד צערי' בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה והשתא צערי' ליה וכו' ע"ש. ולכאורה יש להבין למה תפסו חז"ל דוקא אהנך ג' שראוי להעבירו לר"ג מנשיאותו על שצעריה לר"י בשביל טעם א' או ב' נמי היה יכולים חז"ל לומר כן ונראה דהכא בפ"ק דיבמות מקשי' אהא דתנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' עושין ובמקו' שנוהגין שלא לעשות אין עושין וכו' ואמאי איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות ומשני דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה ומקשינן אהא דתנן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושין וכדברי ב"ה עושין ה"נ ע"ש וביקש המג"א בהל' פסח לומר דהתם למסקנא קאי הך דמלאכה דלית ליה ואמרו דיש חילוק בין עיר א' לב' עיירות אבל בעיר אחת בנדון דכוות' אסור: