והנה הוכחת הרמב"ן דאינה מדאורייתא נפקא ליה מהא דאמרי' רשב"י וחביריו היו מפסיקין לק"ש אבל לא לתפלה ואי ס"ד דתפלה דאורייתא מאי אולמא הך מהך ולכן בא רשב"י דביקש לידע באמת אי תפלה דאורייתא כסברת הרמב"ם וא"כ צריך להפסיק בו או כסברת הרמב"ן דאינו דאורי תא כלל ולזה שאל ת"ע רשות או חובה א"א חובה א"כ יופשט דינו דע"כ ת"ע חובה ודאורייתא והחוב היינו מטעם דזריזין מקדימין כמש"ל בדברי ר"ג ואם רשות ע"כ דרבנן כנ"ל וא"ש וק"ל:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.