יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, י׳

אך באמת נראה דלק"מ דצריכין אנו להבין באמת כי תמוה מאוד קושי' התוס' כאשר הרגיש בו הרמב"ן באסיפת זקנים דאיך יהיה רבא סותר דברי עצמו דבב"מ אמרינן דפליג בשדי נופו בתר עיקרו וכאן דחי לי' דלא פליגי בזה כלל רק באיזה סברא קאי העליון ליקח עפרו או התחתון למלאות גינתו והרמב"ן בשביל זה רוצה לגרוס רבה במקום רבא ע"ש וגם קושית התוספות מן ערלה צ"ע דאף אם נימא הואיל והוא רק ברייתא וברייתא לא שמיע ליה כמ"ש מקצת מחברים מ"מ קשה על הרמב"ם בהלכות מעשר ותרומה פסק כרבא דגיטין דאם השריש כ"ע מודים דשדי נופו בתר עיקרו ובערלה פוסק דהיוצא מהגזע מותר משום ערלה ובגמרא מבואר יהי' איזה גי' שיהי' הן דגרסי' כגי' רש"י דר"מ פוטר בערלה רק היוצא מהגזע לבד והן כגי' הרמב"ן דר"מ פוטר אפי' היוצא מהשורש סוף כל סוף בזה כ"ע מודים לפי הגמרא דר"י דמחייב בשרשים ופוטר בגזע דס"ל דלא שדינן נופו בתר עיקרו: