אבל הענין כי יש להבין בשמואל א' שקצף שאול עד מאוד כאשר לא בא דוד אל הלחם וביקש להכות ליהונתן שהרשהו לילך ומה נ"מ ליה בו ואם רצונו להמיתו לא היה שייך בסעודה שישבו שם אבנר ויהונתן ועבדי מלך משרתי מלך הלא היה יכול לקרות לו לנגן לפניו ולהכותו בחנית וכדומה אבל שאול הצדיק רוח בעתהו כי דוד הוא אויב נפשו וחושב להמיתו ולכך ביקש הוא להמיתו כי דן אותו כרודף ולכך התאמץ שאול להאכיל לחם לדוד כי כך קבלה בידו אם רעב וכו' וה' ישלימנו לך ויהיה נמסר בידו ולכך הקפיד מאד כאשר לא בא אל הלחם ומזה למדה אסתר לעשות כן להמן ושפיר אמרו מבית אביה הוא שאול המלך הוא ראש יחוסים וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ו, ל״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.