יערות דבש חלק ב · פרק ט״ו, י״ט

ובזה יובן שאלת הגמרא מן נחלת ראובן לגד ג' מילין מי הוליכו דל"ל השכינה א"כ אף הוא לא הי' מ"מ דקיימ"ל מת מצוהקונה מקומו ואינו מזיזי' כלל וקשה איך נטמא לו ול"ל כתי' התו' דקרוי בן דהא קרוי עבד כנ"ל וע"ז תירץ הגמ' לעולם מוטל בכנפי שכינה והוליכו לשם רק מ"ה אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל שהיה לישראל בגדר מדה"ד כנ"ל ולכך נקרא עבד אבל למעלה צדקת ה' עשה והיה בסוד בן ולכך יש להטמא לו. רק הקושיא מבואר אם נגזר על משה עבור חטא מי מריבה לבל יכנס לארץ למה לאחר מיתתו לא יכנסו עצמותיו לא"י וכמ"ש במדרש שהתפלל עצמות יוסף נכנסי' לא"י וכו' רק לתי' מהרש"א דהיה מ"מ וקנה מקומו הקושיא מיושב אבל לפי מה שהוכחנו דלא היה בגדר מ"מ קונה מקומו הקושיא במקומו אבל מבואר במדרש כדי שע"י משה יזכו כל דור מדבר אפי' רשעים גמורים לתחית המתים כי בקום משה הם יאחזו בו ויקומו עמו משל לרועה שאוחזין בו הצאן וזהו מאמר השכינה מי יקום לי עם מרעים וכו' כי לולי זאת רפאים בל יקומו וע"י יקומו וא"ש והבן כי משה מגן ומחסה לכל ישראל אפי' רשעים ובעד פושעים יפגיע והרבה טעם יש במה שלא ידע איש קבורתו: