וזהו מקינת ירמיה שמעו עמים כי נאנחה אני שקרה לי חרבן בא' באב ולמה כי מיתת אהרן לא בכינו עד שראינו משה בוכה וכו' והיה החטא גורם שקרה בו צרה פעמים ונחרב הבית בו. והנה תמהו ביה"כ שני שעירים היה שעיר הנעשה בפני' מכפר על טומאת מקדש וקדשיו ושעיר בחוץ על כל עונות למה היה שעיר הנעשה לפני ה' כפרתו מועטת משעיר הנשלח לעזאל אבל באמת כל ישראל הכשרים להם קדושת מקדש וקודש כי השכינה שוכן בקרבם כדכתיב ונתתי משכני בתוכם וכמש"ל בשם הרמב"ם כי ד"א של הלכה דהיינו ת"ח וצדיק הוא מקום קבוע לה' וכן כל אוכל שלו כאלו קדוש כדכתיב זה השולחן אשר לפני ה' ואין לך טומאה ומתועב יותר מן החטא ופשע ולכך אדם כשר החוטא הוא מטמא מקדש וקדשים ושעיר המכפר על טומאת מקדש וקדשיו הוא היה כפרה לכל חטאות ופשעים מבני ישראל הכשרים אשר ה' בקרבם ולכך נאמר על שעיר החטאת וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל מפשעיהם לכל חטאתם דייקא וא"כ גם בר"ח שעירי ר"ח מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כמבואר בגמרא דשבועות ע"ש במשנה ראשונה באורך בדעת התנאים גם בזה כפרה לכל וכן יסדו בר"ח זמן כפרה לכל תולדותם:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.