וזהו אמרם ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד האידנא לאו טוב ביין אלא שבת היה וכו' ועדיין קשה אטו עד האידנא וכו' דבפסוק משמע דהיה יום שביעי לסעודה ג"כ אבל נראה דעיקר קושי' היה הא כל מגמת אחשורוש בסעודה היה להכשיל ישראל בזנות. וא"כ איך קאמר כטוב לבו ביין דמשמע דעשה מחמת שכרות ויין השיאו לכך וע"ז קשה הא בלא"ה היה דעתו לכך כדי להכשיל ואפי' לא היה שותה יין כלל היה דעתו לכך ולכך קאמר דבשבת היה וכתב בס' מנות הלוי דבשבת לא היו ישראל נכנסים לסעודה שלא יחללו שבת בירק שבגינה וא"כ לשוא עמל כיון שאין כאן ישראל ולכך לול' דנשתכר לא היה מבקש כן רק מחמת טוב לבו ביין וזהו שדייק ביום השביעי כטוב לבו ביין דבשאר ימים היה מצוה אפי' לא היה שותה יין כלל כדי להכשיל ישראל אבל ביום שביעי דלא הי' ישראל הוצרך לזה שתית יין ולכך אחשורוש בשלחו לושתי להראות העמים ושרים יפיה ולא ישראל בכלל כי לא היו ישראל שם ולכך דייק עמים ולא העם דמשמע ישראל בכלל וכו' וכששמעה ושתי לא רצתה לבא דכל כוונת' היה להכשיל לישראל וכיון דאין כאן ישראל למה תבוא וזהו ותמאן לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסי' דייקא שלא הזכיר רק עמים ושרי':
יערות דבש חלק ב · פרק י״ג, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.