אבל כבר כתב מהרי"ק וכן הוא בש"ע אם אחד מעליל על אחד תן לי מאה זהובים או עשה כך והוא עשה כך הרי זה אונס להנצל מן מאה זהובים אבל אם חייב מאה זהובים ואמר הרי נתונים לך ע"מ שתעשה כך ונתרצה אין זה אונס כי מי מכריח ליתן לו חובו במתנה וא"כ א"ש בשלמא דלא היו ישראל חייבים כליה שפיר יתכן אונס היו מפחד המן אבל באמת חייבים כליה רק הקב"ה וויתר להם ע"מ לקבל התורה אין זה קרוי אונס וקבלה ברצון מיקרי ושפיר פריך מפני מה נתחייבו באמת כליה דע"כ היו חייבים כבר כליה ומ"ש בדור ההוא יתבאר לקמן:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ג, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.