וזהו אדם כי יקריב מכם הרצון אתם תתארהו בתאר אדם וחשוב ולא הוא בעצמו וזהו קרבן הנרצה אדם כי יקריב לעצמו אבל בנגעים כתיב כי יהיה בעור בשרו ולא נכתב מכם היינו שהוא מחזיק עצמו לאדם ומתגאה צרעת נדבקה בו וכמה הקפידה תורה על רוממתו ואמרו לכך לא נכתב ולא נקרא ספר נחמיה על שמו הואיל והחזיק טובה לעצמו שאמר זכרה לי אלוה לטובה ופריך הש"ס דוד נמי קאמר ומשני דוד רחמי הוא דבעי וכבר אמרתי הפי' דודאי אף נחמי' אמרה בדרך תחנונים ובקשה אבל הענין מי יקדמני אמר ה' קבעת לי מזוזה ואני עשיתי לך בית ציצית ואני זמנתי לך בגד כללו של דבר מי יצדק לפניו בדין. אמנם ברחמים אין זוכר מה שקדמני לאדם רק מה שאדם עושה במצותיו אף שהוא הקדים תחלה וזה פי' נחמד באמרם מעביר ראשון פי' שאין עושה שהוא המצי' ראשון בגד ובית וכדומה דא"כ כלא יחשבו המצוה אבל כאשר אין מזכיר גדלה המצות למאוד למחוק בזה עבירות וכלל בדין א"א למצוא שום זכות רק ברחמים השם יתן לנו רחמים:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, פ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.