יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, ס״ד

ולכך דימו חז"ל במס' תענית הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי' טפה מלמעלה נגד טפה מתהום העולה למעלה ע"שאמנם טל בא מלמעלה לבד בלי התעוררת התהום כלל וכלל וזהו כאשר ירד השפע למעלה בלי התעוררת דלמטה וזהו כ"י אמרו ויבא כגשם לנו היינו כשיש לנו למטה התעוררת שישפע ברוב טובו עלינו ואמר הקב"ה בתי דבר זה אין נצחי ולפעמים אין התעוררות כלל לתתא ולכן אהיה כטל לישראל שא"צ התעוררות ומ"מ אהיה כטל שהוא הנצחי שלא יחדול לעולם וכשאנו למטה בלי התעוררת ומ"ט הרי אנו ממש כפגרים מתים ובטל יורד השפע אלוה וזה טל של הקב"ה מחיה מתים אמנם יובן איך יתכן שהקב"ה ישפיע בלי התעוררת כי הוחק ברית כ"א אין אדם לעבוד אדמה בתורה ומ"ט לא ירד הגשם וטל אך ודאי א"א לעולם שלא יהיה בישראל עוסקי התורה ומ"ט רק בעו"ה שלא לשם שמים בלי לב רצוי וכמצות אנשים מלומדים אבל בלי לב והנה כ"י אמרו שימני כחותם על זרועך הזרוע כנוי לכלי המעשה ולב לכלי המחשבה והכ"י אמרו אימת אהי' כחותם נגד ה' כשהיה על לבך היינו בכונה ואז יהיה על זרועו יד המכוון נגד הלב אבל בלתי כונת הלב לא. אבל הקב"ה אמר שזה אינו תמיד רק על כפים חקותיך על כלי מעשה דניזול בתר מעשה וזה תמיד במעשה בלי מחשבה יש בישראל עוסקי תורה ומ"ט ואף למול זה כטל לישראל כי זהו לא פסק ג"כ אך ההבדל בין גשם לטל כי אם השפע בא על גשם בא בפרהסיא ויכירו כל העם מי המה האנשים אשר ה' קרא אליהם ויהיה לנס עמים כי מאתם היה זאת אבל אם השפע בא מחמת טל בא על האנשים אבל הם בספיקא ולא ידעו זרוע ה' אל מי נגלתה והם נקראים חדל אישים כמ"ש באשת לוט שלא היה יכולה להביט הואיל ולא היה בזכותם וכן הדבר הואיל ואינו בזכותם כך הקב"ה למענו עשה: